אני רוצה לספר לכם על הנעליים שלי, תכירו: נעלי הספורט שלי
כאשר קניתי אותן הן היו לי נוחות בחנות אך כאשר הלכתי איתן בפעם הראשונה בטיול הן כאבו לי ברמה שהייתי חיבת לחלוץ אותן ולסיים את הטיול יחפה,
הלכתי והן שרפו לי ברמות שמעולם לא הכרתי, אז כאשר זה הפריע לי כבר לצעוד, חלצתי אותן,
ואז היתה בידי הדילמה, לזרוק אותן או לא לזרוק אותן?
ואני החלטתי שאנחנו נתרגל אחת לשנייה, אז התחלתי ללכת איתן ובהדרגה ומה שקרה הן התרגלו אלי ואני אליהן,
הן נקרעו במקומות שהיה לחץ מצד הרגל שלי וכף הרגל שלי למדה להתאים את עצמה אליהן.
התוצאה היא שהיום אני רצה איתן ללא בעיה,
למה אני מספרת לכם את כל זה?
כי אני חושבת שאיבדנו את היכולת להתמודד עם חוסר נוחות או כאב,
בכל פעם שמשהו לא נוח לנו אנחנו רצים להחליף אותו או לתקן אותו, לפנק את עצמנו, להסתיר את המצוקה.
הפכנו לאנשים שלא באמת זוכרים מה זה להתמודד עם קושי כי אנחנו מרפדים את עצמנו ב"נעים" כל הזמן.
אבל, קושי נמצא שם, וחוסר נוחות היא חלק מהחיים, גם הכאב.
ולהתחמק ממנו זה להתחמק מהחיים עצמם.
לפעמים זה בלתי אפשרי לעבור שיקום מבלי שיכאב,
לפעמים להזיז אזור שלא זז הרבה זמן כואב רק בגלל החוסר תנועה,
לפעמים לחזק שריר שכבר הרבה זמן כואב רק בגלל שהוא לא עבד,
לפעמים הסוד הוא שצריך לעבור דרך הכאב כדי שהכאב יעבור.
