אתם יודעים מה זה רומינציה? זה משהו שכולם חוטאים בו לפעמים, זו מחשבות מעגליות שמתעסקים בהם ללא הרף. אתן לכם דוגמא.
למשל עולה בי המחשבה "אני רעבה" ואז מופיע התעסקות במחשבה "אוי אני רעבה, איך שכחתי לקחת את הארוחה שלי, שיט אני בישיבה עכשיו בזום של שעתיים אני אפילו לא יכולה לגנוב רוגלך מהשולחן, הישיבות זום המעצבנות האלה, אני יודעת למה שכחתי לקחת את האוכל, הילדים לא היו מוכנים בזמן ועכשיו אני אמות מרעב בשעתיים הקרובות, הם תמיד עושים את זה, לא מוכנים בזמן, לא משנה כמה מוקדם אני מעיר אותם הם לא יוצאים מהמיטות, כמה שאני רעבה הבטן נדבקת לי לגב, הלוואי והיה לי אפילו פרי, אבל גם אותו שכחתי בבית בגלל הילדים, אוף"
מה אתם חושבים? הרעב מתגבר או ירד בתהליך החשיבתי הזה?
מה היה קורה אם התהליך היה נראה ככה "אני רעבה" ואז מופיעה המחשבה "בעוד שעתיים מסתיימת הישיבה אני אלך לקנות לעצמי משהו לאכול, שכחתי את האוכל בבית"
מה אתם חושבים? הרעב התגבר או ירד בתהליך החשיבתי הזה?
מה ההבדל בין הרומינציה לבין האופציה השנייה?
אני אעזור לכם, שיפוטיות, הוספה של המחשבה של טוב או רע, שהביאה איתה את הרגשות של כעס, תסכול, חוסר אונים, שמפיקות בגוף תחושות פיזיות של דופק גבוה, כיווץ שרירים, נשימה שטחית, הרחבה של כלי דם שטחיים וסומק. במילים אחרות, עצבנות.
וכל זה בגלל שיפוטיות.
מה היה קורה אם כאשר היה מופיע כאב במקום להיכנס לסחרחורת של " אוי כואב לי, אני בטח עושה משהו לא טוב, זה ממש גרוע שכואב לי, אני עושה לעצמי נזק, ידעתי שאני לא צריך לעשות את התרגיל הזה, אמרתי למאמנת שזה לא מתאים לי, עכשיו אני אתקע עם הגב כל השבוע כמו שקרה בפעם הקודמת, מה אני אעשה עכשיו יש לי ישיבה חשובה בעבודה שאני צריך לשבת בה, תמיד זה קורה לי בתקופות כאלה שאני לחוץ, הגב הזה תמיד דופק לי את התוכניות, יש לי גב דפוק"
מה היה קורה אם התהליך היה נראה ככה "כואב לי הגב, אני צריך לשנות את התרגיל הזה בפעם הבאה"?
מה היה קורה אם בפעם הבאה שהיה מופיע כאב במקום להתעסק בשיח "זה טוב או רע" או "אסור או מותר" או " זה טבעי או אני עושה לעצמי נזק" הייתם פשוט נותנים לכאב להיות ומתבוננים בו בלי שיפוטיות.