אני רוצה לדבר קצת על תבניות נשימה, או על טכניקה "נכונה", והסיבה שאני רוצה לדבר על זה היא בגלל שנחשפתי בשתי קבוצות שונות לשאלה "מה קורה עם המתאמן נושם לא נכון?"
אז שוב נתחיל מהסוף, אין דבר כזה תבנית נשימה נכונה, מי שחי נושם.
למי שיש מחלת נשימה, כמו COPD וחבריו, יתכן כי איש מקצוע יעודד אותם לבצע נשימה יעילה יותר למצבם כתרגול כמה פעמים ביום. התרגול יתכן אפילו יכלול תנוחה מתאימה, להם (!).
יצא לי להקשיב פעם להסבר על זה שאנחנו צריכים לחזור לנשום כמו תינוקות, אז זהו שלא, מבנה בית החזה שלהם ושלנו הוא לא אותו הדבר. המרצה הסביר שהם עדיין לא "מקולקלים" מישיבה וצריך ללמוד מהם.
אף אחד מאיתנו לא "מקולקל", אף אחד, גם אם כואב לנו אנחנו לא "מקולקלים", אנחנו כאובים.
אז מה הבעיה שלי עם ההתרכזות בנשימה?
דבר ראשון, שינוי תבנית נשימה הוא לא הגיוני, תאמינו לי שתרגול של שעה ביום לא ישנה תבנית נשימה של שנים. נשימה זה דבר כל כך בסיסי שזה יהיר לחשוב שניתן לשנות אותו.
התוצאה תהיה תסכול של המתאמן ואיבוד האמון בגוף שלו.
דבר שני, אתם לא יכולים לנסות בכוח להכניס ריבוע לתוך פתח עגול. אם מישהו משתמש בתבנית היעילה ביותר מבחינתו לנשימה, שהרי הוא חי, מי אתם שתחליטו שזה לא נכון.
ואני יודעת, למדתם את זה באיזה שהוא קורס זה או אחר, אמר את זה גורו זה או אחר, אז מה.
אם אתם חושבים שבזמן תרגול, יתכן שמתרגל ספציפי יעשה עבודה טובה יותר אם הוא ישלב שינוי נשימתי – לכו על זה, תבדקו אם זה נכון. אל תשתמשו בזה כהוראה גורפת.
ואם יש תרגיל שלמדתם בו שצריך לנשום בצורה מסוימת, יללא, מוותרת לכם. אבל את תגידו לאף אחד, אף פעם, שהוא נושם לא נכון, כי הוא חי.
אל תכניסו רעיונות לא נכונים לראשם של אנשים. תגרמו לאנשים להאמין בעצמם, ולא ההפך.
