אתמול הייתי בכנס של רופאי משפחה, העברתי סדנה על כאב ודיברנו על הקשיים בעבודה מול אנשים כאובים, ורציתי לשתף אתכם בקושי הכי גדול שלהם. המלחמה על בדיקות ההדמייה.
הרופאים שיתפו שאנשים כאובים מגיעים בדרישות לבדיקות כמו MRI או CT או US ועוד, וכאשר הרופא מסרב כי הוא יודע שזו לא בדיקה נדרשת המטופל כועס ש"חוסכים עליהם" או "הקופה/הרופא מתקמצנים" כאשר למעשה הרופאים שומרים עליהם. הם הביעו תסכול רב שמטופלים לא סומכים עליהם לעשות את הבחירה הטובה ביותר.
חשוב להבין כי לבדיקות הדמייה יש חסרונות העולים על היתרונות כאשר אין בהם צורך. ולא, אני לא מדברת על הקרינה. אני מדברת על החרפת הכאבים.
אתם בטח שואלים "איך אפשר לבדוק דבר כזה?" וזה דווקא היה פשוט, לקחו אנשים שסבלו מכאב גב תחתון וחילקו אותם לשתי קבוצות, לקבוצה אחת עשו רק את הבדיקות הנדרשות, ולקבוצה השנייה עשו את כל הבדיקות שיש. ממש "חלומו" של כל מטופל בדקו ה- כ- ל בכל בדיקה אפשרית גם כאשר לא היה צורך. התוצאה היתה שהאנשים שהיו בקבוצת הבדיקות מצבם היה הרבה פחות טוב כמה חודשים אחר כך.
רופאים לא מנסים לחסוך עליכם או לחסוך לקופה או להתקמצן, הם שומרים עליכם מהתדרדרות הכאבים.
אני בטוחה ששמעתם על האחד הזה שהבדיקה הצילה אותו או האחת שבזכות בדיקה מצבה הרבה יותר טוב, רופאים יודעים לזהות את האחד/אחת הזו בעזרת סימנים נוספים ויודעים לשלוח אותם לבדיקות כאשר נדרש.
עד אז תסמכו עליהם שהם ממש רוצים בטובתכם כי אף אחד לא קם בבוקר וחושב איך אני אעשה יותר רע למטופלים שלי, כולם רוצים להיטיב.
ובקשה קטנה שלי, תשתפו את הפוסט הזה כדי שעוד אנשים שסובלים מכאבים ידעו, יותר בדיקות לא אומר יותר טוב, לרוב אומר ההפך.
