19 שנים לאסון התאומים, והמדינה לפני סגר בסוף שבוע הקרוב,
שני דברים ענקיים שאי אפשר להתעלם מהם בימים אלו,
ומה הם מזכירים לי? זיכרון
האם אתם זוכרים איפה הייתם כאשר סיפרו לכם על אסון התאומים?
האם אתם זוכרים מה לבשתם? מי סיפר לכם? איפה עמדתם? מה הטלפון הראשון שעשיתם?
לחלק מהשאלות שלי אתם עונים – בארור!!!! אני זוכר/ת מעולה!
אבל האם זה נכון? האם אנחנו באמת זוכרים מעולה?
והתשובה היא – לא.
אנחנו זוכרים משהו שאין לנו כל דרך לדעת אם זו האמת או לא, מה שבטוח זו הגרסה שהמוח שלנו שמר. בכל פעם שאנחנו נזכרים באירוע אנחנו "מלכלכים" אותו, כלומר, אנחנו מכניסים בו פרטים חדשים שלא היו.
איך זה קורה?
בכל שנה שאתם מעלים את הזיכרון של מה היה המוח שלכם משתמש במסלולים אשר יושב בהם הזיכרון הישן ומוסיף להם מידע מהקיים היום. התוצאה היא שזיכרון שיש לכם היום הוא תוצר של כל 19 שנים אחרונות. ולא רק של האירוע עצמו.
יצא לכם פעם לשבת בקבוצה של אנשים ולהיזכר באירוע שהייתם נוכחים בו ביחד?
טיול שנתי או מסיבת סיום. כל אחד זרק פרט לאוויר " אתם זוכרים את זאתי עם החולצה" ופתאום כולם זוכרים אותה או "אתם זוכרים את המורה עם הכובע" ופתאום כולם נזכרים בכובע.
יתכן כי זאתי עם החולצה מעולם לא הייתה, או הכובע מעולם לא נברא.
אבל למה?
המוח הוא נחמד כזה, אין לו את היכולת לזכור את כל הפרטים.
אם היינו זוכרים את כל הפרטים מהרגע שנולדנו עד ושנייה זו המוח שלנו היה מתפוצץ. היינו צריכים לזכור כל ביס שאכלנו וכל פעם שביקרנו בשירותים, כל צעד שעשינו. זה מיותר. המוח זוכר רק חלק ומאפשר לעצמו לעגל פינות ו"להיזכר" בפרטים לא נכונים כאילו היו באמת.
ד"ר ג'וליה שו הוכיחה במחקר שלה שאפשר לגרום לאנשים להיזכר ולהאמין שהם ביצעו פשע שלא היה ולא נברא אם נותנים להם קצת מידע שמוכר להם כמו – הטיול השנתי או מסיבת הסיום, ומוסיפים פרטים נוספים בביטחון גמור "אתם זוכרים את הזאת עם החולצה". (המחקר שלה שינה את שיטת התחקור של המשטרה ושחרר הרבה אנשים עם וידוי כוזב)
המוח בנוי לעגל פינות כי לזכור הכל זה מיותר ומכביד, זה הנורמלי,
וזה גרם לי לחשוב מה יישאר אצלנו בעוד שנה מהתקופה הזו, מה אתם חושבים שתזכרו ממנה? איפה המוח יעגל פינות?
מה שבטוח הוא שהסביבה משפיעה על הזיכרון על התקופה הזו (זוכרים את הזאתי עם החולצה) ואני מאחלת לכם שתהיו בסביבה תומכת וחמה.
