עד שלא הכרתם את המערכת שיווי משקל שלנו באוזניים לא נפלתם מהכיסא על גאונות הבריאה,
אני רוצה להציב בפניכם כמה דילמות שהמוח שלנו צריך להתמודד אתן: איך המוח יודע להבדיל בין הרמה של הראש למעלה לבין שכיבה על הגב? בשני המקרים העיניים רואות את אותו הדבר, את התקרה.
איך המוח יודע להבדיל בין סיבוב של הגוף ימינה לבין סיבוב של הראש בלבד?
איך המוח יודע איפה למטה כאשר אנחנו עומדים על הראש? הרי העולם הפוך
אם תחשבו על זה לרגע אנחנו לרוב מפרשים את העולם בעזרת העיניים, אך למרות זאת יש מערכות שמתפקדות עט בתת מודע שלנו שעוזרות לנו להעריך את מה שהעיניים רואות.
והרי לכם גאונות לשמה – המערכת הווסטיבולרית באוזן!
במערכת הזו יש תעלות המונחות בשלושה מישורים בהשוואה לאופק, כמו הצירים, X Y Z, בדפנות כל תעלה כזו יש שערות קטנות והתעלה מכילה נוזל סמיך, ועכשיו לגאונות, קחו אוויר ותקשיבו.
כאשר אנחנו מניעים את הראש בתנועה לכיוון כלשהו באחד הצירים, למשל ציר ה X (שזה סיבוב ימינה או שמאלה) הנוזל הסמיך נע לאט יותר מתנועה הראש ומניע את השערות הקטנות לכיוון ההפוך לתנועה. כל שערה כזו היא כמו מתג של זרם, כאשר היא נעה היא מפעילה זרם חשמלי בעצב המוסר למוח את המידע – הראש הסתובב בציר ה X לכיוון ימין למשל.
אבל הגאונות לא מסתיימת פה, הרי אם נשכב ציר X יהפוך להיות ציר Y, שהרי הפכנו את נקודת הייחוס, ועדיין המוח יודע מה למטה ומה למעלה כל הזמן.
אז תקשיבו טוב, בפתחה של המערכת תעלות הזו ישנה התרחבות בה יושבים ה"קריסטלים", אלו הם גופים בעלי מסה כמו אבנים קטנות שעל פי חוקי הגרביטציה תמיד יפלו למטה.
ולכן (!!!) בכל רגע נתון המוח יודע מה למטה למה למעלה על פי מיקום הקריסטלים האלה.
אבל, מה קורה כאשר הקריסטלים יוצאים מהמקום שלהם ונכנסים בטעות לאחת התעלות?
הם מזיזות את השערות לא בעקבות תנועה של הראש אלא בעקבות תנועה שלהן. ואז המוח מקבל מידע שהראש מסתובב בכיוון כלשהו בעוד באותו הרגע הראש לא זז לאותו כיוון.
חוסר התאום הזה בין העיניים למערכת הוסטיבולרית, בין מידע בתעלה אחת לעומת אחרת, גורם לתחושה הזו של סחרחורת נוראית הנקראת ורטיגו.
אז בטיפול יש פיזיותרפיסטים שמתמחים בבדיקה איזה תעלה נפגעה, ובהתאם לכך לכייל את הקריסטלים בחזרה.
אם לא נפלתם מהכיסא, אז אני לא יודעת איך לרגש אתכם, כי מבחינתי, אין חכמה גדולה יותר מחכמת שיווי המשקל בגוף.
