זה דיון קצת מסובך אז הצגתי בו המון דוגמאות, אני מקווה שתצליחו לעקוב, מקסימום תשאלו בתגובות.
המוח שלנו כל הזמן עובד, גם כאשר נדמה לנו שדברים נעשים באופן אוטומטי, הם הפכו להיות "אוטומטיים" בעקבות למידה, בעוברות או בילדות. כולנו הולכים באופן אוטומטי אחרי שבילדותנו הלכנו כמה צעדים ונפלנו והמוח כייל את עצמו ולמד והפך את ההליכה לאוטומט.
היכולת הזו לייצר אוטומט, או במילים אחרות לייצר הרגל, נכונה לכל דבר. היתרון מאחוריי יצירת הרגל הוא שימוש בפחות אנרגיה במוח, בקיצור, פחות מאמץ.
התרגלנו למאכלים חריפים, התרגלנו לרעש מהכביש, התרגלנו להקשיב בכיתה, התרגלנו לריח של בן הזוג שלנו, התרגלנו לזהות את הילד שלנו בין המון אנשים. התרגלנו.
המוח שלנו מתרגל להכל, גם לדברים לא טובים.
אנחנו מתרגלים לשתיית בירה למרות שבהתחלה היא מרה, התרגלנו לעישון סיגריות למרות שבהתחלה הן שרפו לנו את ריאות, התרגלנו לעבודה למרות שהיא משעממת אותנו, התרגלנו לזוגיות למרות שהיא לא מפרה אותנו.
למה אנחנו מתרגלים לדברים רעים?
כי אם עשינו משהו וחזרנו עליו מספיק פעמים הוא הופך להיות הרגל. ההסבר הכי פשוט, אם הכרחנו את עצמנו לשתות בירה מספיק פעמים התרגלנו לטעם.
למוח יותר קל להתנהל במסלולים שהוא מכיר, ושינוי הרגלים דורש השקעה אנרגיה לבניית מסלולים חדשים והמוח שלנו עצלן. תחשבו על הפעם האחרונה בה ניסיתם לייצר הרגל חדש כמו להתחיל פעילות גופנית, להפסיק לעשן, לשנות את הדיאטה שלכם, זה דרך מכם מאמץ!
המוח הוא עצלן בשינויים.
אנחנו יכולים להיות הכי פרודוקטיביים בחיים שלנו, לצאת לעבודה ב7 בבוקר, לרוץ בין ישיבות כל היום, לחזור ב5 לקחת את הילדים לחוגים, לחזור להכין ארוחת ערב, לקלח, להרדים, לסדר את הבית, ורק אז לנוח בסביבות 9 בערב. יום מתיש ומלא עשייה לכל הדעות.
רק שזה חצי נכון, היום היה מלא בדברים שעשינו ואנחנו רגילים אליהם, מכאן שהם הרגלים. למרות שהתחלנו משימה חדשה בעבודה כמו למשל, לכתוב אלגוריתם למשהו, עדיין אנחנו מתורגלים בתכנות, מכאן שזה עדיין הרגל.
אנשים שוכחים את הילד ברכב לא בגלל שהם רעים, בגלל שהם לא רגילים לקחת אותו איתם באותה סיטואציה. המוח שלהם היה במצב של אוטומט.
איך כל זה קשור לכאב?
המוח שלנו יכול גם להתרגל לכאב, למרות שכאב זה דבר שלילי, בדיוק כמו שתיית אלכוהול ועישון סיגריות, המוח יכול להתרגל לכאב. ודרך אגב, זה לא אומר שכואב פחות, אנחנו לא פחות מסיעים את הילדים שלנו לחוגים כי התרגלנו לזה, זה רק אומר שזה דורש מהמוח שלנו פחות מאמץ כדי לשמר את אותה הרגשה.
אבל מה זה אומר שהמוח שלנו מתרגל לכאב?
זה אומר שהוא משתמש בתבניות של שיחה בין עצבים במוח שמייצרות כאב בחשיפה לגירוי קבוע.
משפט קצת מפוצץ נכון? במילים אחרות זה אומר שכאשר אתם נכנסים לרכב בבוקר אתם באופן אוטומטי תתחילו לנסוע לכיוון העבודה (בהנחה שאתה כמובן מגיעים עם רכב לעבודה), כי זו ברירת המחדל שלכם.
המוח שלכם נכנס למצב של אוטומט כאשר הוא פוגש משהו קבוע כמו – ישיבה על הכיסא, או עמידה במטבח או כל גירוי אחר שגורם לכם כאב.
אז מה עושים כאשר המוח נכנס להרגל של כאב?
דבר ראשון צריך לאבחן את ההרגל, וסורי אבל זה קצת מסובך להסביר איך מאבחנים הרגל. ודבר שני כמו כל הרגל שלילי אחר שאתם רוצים לשנות, הדרך הכי טובה זה לייצר הרגל חדש העונה על אותו צורך ולוודא שלא לשייך אותו לכאב. (אני יודעת שזה משמע מסובך, תקראו עוד קצת ותבינו)
למשל, כאב בישיבה על כיסא, הרבה אנשים מוצאים פתרון בשינוי הכיסא, כיסא אחר, ישיבה על כדור, או כיסא ברכיים. האמת היא שישיבה היא ישיבה, השינוי שנעשה נעשה עזר כי הוא שינה את הקישור במוח בין הפעולה לבין הכאב.
מבחינתי כל שינוי הוא מבורך בכל הקשור לשינוי כאב כל עוד זה לא מצמצם את העולם שלכם.
זה חשוב להבין!
אם אתם מתכופפים רק עם הרגליים על מנת להימנע מכאב בגב אתם מצמצמים את האפשרויות שלכם וזה לא נכון. אם אתם נמנעים מנסיעות ארוכות כי כואב לכם הגב זה לא נכון. אם אתם לא רצים כדי שלא יכאבו לכם הברכיים זה לא נכון.
הבחירה של הימנעות היא לא נכונה, צריך ללמוד לייצר הרגל אחר ולא להימנע מההרגל בכלל.
אז אם כואב לכם רק שתדעו שזה עלול להיות הרגל, והרגל ניתן לשנות על ידי הרגל חדש. ומילה המפתח פה היא שינוי ולא הימנעות.
