מה הסיפור שלך?

סיפור: בהתחלה כאב הגב כאשר הרמתי משקולות, אז הפסקתי,

אחר כך כאב הגב כאשר הלכתי יותר מחצי שעה, אז הפסקתי

אז הכאב הופיע כאשר התכופפתי, אז הפסקתי,

במשך כמה זמן הכל היה בסדר אבל אז הוא הופיע שהלכתי על נעליי עקב, אז הפסקתי,

אז הוא הופיע בכל נעל שהיא לא נעל ספורט, אז עברתי לנעלי ספורט זה לא כזה נורא,

אז הוא התחיל להופיע כאשר שטפתי כלים, אז עברתי לשטוף רק את הצלחת שלי כולם התרגלו בבית,

אז הוא הופיע בהרמת דברים, אז עברתי לתשלום דרך הטלפון ושאר בני הבית הורידו את הזבל,

אבל, עכשיו הוא נמצא שם בכל מקום, בכל רגע, אפילו כאשר אני שוכבת במיטה,

החיים שלי מוגבלים למשבצת קטנה, אם גבולות מאוד צפופים וברורים

אני לא יכולה לחשוב בכלל על לחזור להיות מה שהייתי, אני חיה כמו בתוך קופסה.

מכירים את הסיפור הזה?

זה נשמע לכם מוכר מהכתף שלכם? הברך? או אולי הצוואר?

מה אתם חושבים, אפשר היה לייצר סיום אחר?

איפה אפשר היה לעשות twist בעלילה כדי שהוא יסתיים ב happy ending?

מה היה קורה אם במשקולות הייתי בוחרת רק להוריד משקל?

מה היה קורה אם הייתי דואגת לישון יותר טוב בלילה אחרי אימון?

מה היה קורה אם הייתי בודקת אם יש לחץ בחיים שלי שאני צריכה להתמודד איתו?

בכל שלב לאורך הסיפור יכולתי לשנות את הסוף שלו, יכולתי לעצור את ההצטמצמות של החיים.

הצד השני לא הימנעות הוא לא "לעשות בכוח",

הצד השני של הימנעות הוא שינוי,

שינוי משהו יכול להיות כל דבר כמו עצימות של אימון, מספר חזרות, משך אימון,

שינוי משהו יכול להיות בחינה של גורמים נוספים בחיים שלי כמו שינה, תזונה, עבודה, משפחה,

שינוי משהו יכול להיות חרדה או פחד שהופיעו בחיים, אירוע מלחיץ חדש שהופיע בחיים,

שינוי בניגוד להימנעות לא מכניס את המוח למעגל הקסמים של הכאב,

כואב אז לא עושים, לא עושים ואז כואב,

אם תמשיכו לזוז, תשמרו על היכולות שלכם

כדברי המשורר If you don’t use it you loose it

תשנו ותמשיכו לזוז