אחת מהשאלות הכי בסיסיות ששואלים אותי בטיפול היא "למה?"
ול"למה" יש המון גוונים:
למה זה קרה לי?
למה דווקא אני?
למה כואב לי?
למה דווקא עכשיו?
למה רק בצד ימין?
למה פה ולא שם?
ול"למה?" אין תשובה,
אם אתם מאמינים בגורל או אלוהים לשאלת ה"למה?" יש תשובה מאוד ברורה, כי ככה היה צריך לקרות,
אם אתם אתאיסטים שאלת ה"למה?" נשארת ללא מענה, בכל אחד מהמקרים,
ואני יודעת שהעובדה שאין תשובה היא מאוד מלחיצה, כי זה אומר שאני לא יכולה למנוע את הסבל הבא,
אני רוצה לדעת למה זה קרה לי עכשיו כדי לדאוג שזה לא יקרה שוב בעתיד, אני אלך לחדר כושר ואתחזק כדי שלא יכאב לי יותר הגב, אני אעזוב את העבודה שלי כדי שלא יהיה לי יותר לחץ, אני אפסיק לרוץ כדי לא לשחוק את הברכיים.
אבל אין תשובה ל"למה?", יש רק השערות, המון השערות, כי כאב זה דבר מורכב,
{אם תיקחו את הרשימה הזו ותכילו אותה על כל משבר אחר בחיים כמו "למה הוא עזב אותי?" "למה פיטרו אותי?" "למה הוא היה צריך למות?" אתם תגלו שלא רק בכאב אין לנו תשובות, רק השערות, המון השערות}
לפעמים ההשערות יכולות לקדם אותנו, לתת לנו תובנות חדשות, לחזק אותנו לקראת העתיד,
ולפעמים ההשערות יכולות לעכב אותנו, לייצר לנו אמונות מגבילות, לצמצם את תחושת המסוגלות שלנו,
אז מה עושים?
משאירים את השאלה הזו בצד, זה קשה אני יודעת, משחררים את הצורך לקבל את ה-תשובה ה-נכונה.
מבינים שאם קבלתם 3 השערות שונות מ3 מטפלים שונים אם תראו מטפל נוסף תקבלו רק עוד השערות ולא באמת תשובות.
ובמקום לשאול "למה?" לשאול "מה?"
מה אני יכול לעשות כדי לעזור לעצמי?
מה יקדם אותי?
מה אני עושה שתורם למקום שאני נמצא בו?
מה אני צריך לעשות אחרת כדי לנוע קדימה?