למה את מעצבנת? אחרי הפוסט האחרון קיבלתי טלפון עם השאלה, וכמובן שהרמתי גבה כי לא הבנתי במה מדובר, אז אחרי שיחה ארוכה הבנתי שני דברים, האחד, את מי אני מעצבנת, מסתבר שהרבה אנשים, ושני הבנתי למה אני מעצבנת,
אני מעצבנת כי אני מאמינה.
אני מאמינה שאפשר לחיות ללא כאבים מתמשכים, אני מאמינה שאפשר ללמד אנשים לטפל בעצמם ללא ניתוחים, ואני מאמינה שפה, דווקא במדינה שלנו, בגלל שהיא קטנה, נוכל לעשות שינוי גדול.
ואני לא מאמינה בזה בגלל שזה מה שכתוב לי בכוכבים, אני לא מאמינה בזה כי זה מופיע בפרסומות (ההפך הוא הנכון), אני מאמינה בזה בגלל שיש אלפי מחקרים שתומכים בזה, שוב ושוב.
אני מאמינה בזה כי אנשים שנכנסים לניתוח גב ויוצאים ומקבלים צנצנת קטנה ובה הם רואים את חתיכת הדיסק שהוציאו להם מצבם הרבה יותר טוב מאשר אנשים שעברו את אותו ניתוח ולא קבלו את אותה חתיכת דיסק,
אני מאמינה בזה כי אנשים שאומרים להם שעשו להם ניתוח ובעצם לא עושים שום דבר מרגישים טוב כמו אנשים שעברו ניתוח.
אני מאמינה בזה בגלל שכאשר מסבירים לאנשים מה הולך לקרות להם לאחר הניתוח מצבם הרבה יותר טוב מאנשים שהוסבר להם רק מה שקורה במהלך הניתוח.
ואין סוף למחקרים שמראים שמה שהאדם חושב משפיע על התוצאה.
אני רואה את זה כל יום בקליניקה, לא רק בקליניקה שלי.
אז אני אמשיך לעצבן, ואמשיך להציק, ואמשיך להכעיס אנשים כי זרעים שאני זורעת היום בראשים של אנשים יתכן וילבלבו מחר, או בעוד שנה ואולי אפילו בעוד עשר שנים. אבל אף אחד לא ייקח ממני את החלום שבו אנשים יפסיקו לסבול.
אני יודעת שכאב הוא בלתי נמנע וחשוב, אך את מרכיב הסבל אנחנו יכולים לנצח. כולנו עברנו פרידה כואבת, לכולנו נשבר הלב, ולא כולנו סבלנו במשך שנים.
כי כאב הוא בלתי נמנע, סבל מתמשך כן.
