אתם יודעים מה? אחרי ששוטטתי קצת בפייסבוק וראיתי מלא פוסטים של העצמה אישית הבנתי שזה לא בשבילי. היום החלטתי שאני לא רוצה להעניק עוצמה, כן שמעתם טוב, אני לא רוצה להעצים אנשים שירגישו שהם יותר משהם. אני רוצה ההפך. אני רוצה ללמד אנשים להיות פגיעים.
אני רוצה ללמד אנשים שזה בסדר לא להיות הכי טוב, ולא להרגיש הכי טוב, ולא לשמוח כל הזמן, ולא להצליח בהכל, להיות בינוניים. להפסיק את המרוץ אחרי ה"יותר" וה"הכי" בחיים.
לקחת אוויר ופשוט להיות.
אני רוצה ללמד אנשים שזה בסדר להיות חלשים ולהסכים גם להיות, כי הרבה אנשים חושבים שזה בסדר להיות חלשים אבל.. אצל אחרים. זה בסדר שאחרים יכשלו, אבל לא הם. זה בסדר שאחרים יבכו, אבל לא הם. זה בסדר שאחרים ישברו... רק לא הם. להסכים לא להיות חזקים כל הזמן.
אני רוצה ללמד אנשים להיכשל, שזה בסדר להיכשל ובגדול, לקחת סיכונים למרות שברור להם, כי כל העובדות מצביעות על כך, שהם עומדים להיכשל. קצת כמו לקפוץ מבניין בלי מצנח ועדיין להסכים לקחת את הסיכון עם כל הפחד שיש בו. לא לנסות כי תיהיה הצלחה בסוף לנסות גם אם יש כישלון בסוף. כמו לעלות לבמה עם הקול הכי עקום ולזייף כאילו אין מחר כי בעצם, למה לא?
אני רוצה ללמד אנשים לפחד, כן שמעתם אותי נכון לא ללמד אותם לא לפחד, ההפך, ללמד אותם לפחד. להיות בסדר עם הפחד, לתת לו להקיף אותם, להיות איתו, להרגיש איך כל דבר בגוף אומר לברוח, להפסיק, להתנתק ועדיין להיות. לא לברוח ממנו.
אני רוצה ללמד אנשים להיות פגיעים, להיות מה שבין אדם אמורים להיות, בני אדם. פשוט להיות.
