לחשוב כמו ספורטאי,
איך ספורטאי חושב: יש לי משימה (מרתון, טריאטלון, מרוץ וכדומה) ואני צריך להתאמן לקראתו. אני אקח מאמן או אחפש תוכנית אימון באפליקציה. תוכנית האימון תציג לי התקדמות הדרגתית בפעילות הגופנית שאני אעשה.
בכל יום אני אעשה קצת יותר עד שאצליח.
איך אדם הסובל מכאב כרוני חושב: יש לי משימה (שלא יכאב לי) אני אעשה הכל כדי לא להרגיז את הכאב, אני אלך למומחה לשיקום. אתאמן בצורה הרכה שתציג לי התקדמות הדרגתית בפעילות שאני עושה.
בכל יום אני אעשה קצת יותר עד שאצליח.
שניהם עושים בדיוק את אותו הדבר, שניהם מתקדמים בתנועה בהדרגה. אבל אחד חושב על מטרה תנועתית (מרתון לדוגמא) והשני חושב על מטרה תחושתית (שלא יכאב לי).
המטרות השונות מעצבות את דרך התרגול שלהם, הראשון מוכן לקחת סיכונים השני לא, הספורטאי מבין שלאורך הדרך יתכנו "נפילות" הכאוב רואה בנפילות כישלון, הראשון מתחיל לחלום על המטרה הבאה והשני.... רק רוצה לשרוד.
זה נשמע הגיוני לרצות לחיות ללא כאב, מתקבל על הדעת, רק ש... זה מסרס, זה מקטין, זה מצמצם את האפשרויות. מכווץ את החיים במקום שמרחיב אותם.
שניהם עושים את אותו הדבר בדיוק, שניהם מתקדמים בהדרגה רק שהספורטאי עולה למעלה והכאוב רק מפחד לא ליפול.
תחשבו כמו ספורטאי, תעשו בדיוק מה שאתם רוצים בתנועה אך תגדלו בתוכה, תחלמו רחוק, תראו בנפילות חלק מהדרך ולא כשלונות, תראו בכאב חלק מהתהליך ולא רק תקלה.
תחשבו כמו ספורטאי.
