לא מספיק טובים

אחת מהשאלות הרגילות שלי בכל בדיקה היא "איזה פעילות גופנית את/ה עושה?"

ותשובה מאוד אופיינית היא –"אני לא עושה מספיק אני יודע/ת"

וזה ממש לא משנה מה הם עושים, גם אם זה שלוש פעמים בשבוע פילאטיס או ריצה פעמיים בשבוע וגם אם זה כלום, אם הייתי צריכה לנחש כ 80% מהאנשים שמגיעים אלי לא מרוצים מעצמם.

ומה שעובר לי בראש תמיד הוא אותו דבר, מתי לימדו אותנו שאנחנו לא מספיק?

איך זה שאנחנו קונים את הבולשיט הזה שאנחנו לא מספיק, לא מספיק חכמים, לא נראים מספיק טוב, שאחוזי השומן שלנו לא מספיק טובים, שהאוכלים שאנחנו אוכלים לא מספיק בריא, שהפעילות שאנחנו עושים לא מספיק טובה, שאנחנו לא מקדישים מספיק זמן לעצמנו, ואנחנו לא עובדים מספיק,

זה כאילו לא משנה מה אנחנו עושים, זה לא מספיק.

אני אישית לא חושבת שזה טבע האדם, אני לא רואה תינוקות בני שנה חושבים שההליכה שלהם לא מספיק טובה, או אחוזי השומן שלהם גבוהים מידי, או המכנס לא יושב עליהם טוב, או הם לא טובים במשחק שנתנו להם, אני חושבת שזה תוצר של כלכלה.

כלכלית זה משתלם, מי שמרגיש לא מספיק מבזבז יותר כדי לנסות לסגור את החלל הזה, לנסות להיות מספיק, אם זה אוכל אורגני מיוחד שיובא מטיבקטו, או סט משקולות שעומד ליד הקיר.

המון כסף נשפך סביב לא מספיק.

כאשר למעשה כולם, אבל כולם עושים את מיטב יכולתם. גם מי שחוזר הביתה ומתיישב מול הטלוויזיה במקום לצאת להתאמן... עושה הכי טוב שהוא יכול באותו רגע כי אין לו כוח לעשות יותר מזה. גם מי שאוכל יותר ממה שהוא צריך, עושה את הטוב ביותר באותו רגע כי האוכל מאפשר לו למנוחה ממשהו אחר.

כולם עושים מספיק.

תמיד, אנחנו יכולים לשאוף לעשות משהו אחר אבל לא בגלל שאנחנו לא עושים את המיטב, בגלל שאנחנו רוצים שינוי.

וכאדם המתבונן מהצד על התהליך הזה של ה"לא מספיק" בא לי לחבק כל אחד ואחד מהם, כי הכוח לשנות לא מגיע כאשר אתה מפקפק בעצמך, ההפך, הוא מגיע כאשר אתה מוכן להשאיר את הספקות בעצמך מאחור ולהאמין שמשהו אחר יכול לקרות.

התקופה הזו היא מטורפת, שנה של קורונה, יותר משבוע של מלחמה, וכולנו עושים את הטוב ביותר שאנחנו יכולים כדי להחזיק מעמד.

אתם מספיק טובים, אנחנו מספיק טובים.