אז את הלילה העברתי עם מעט שינה, הרבה כאבים וחום, הסתובבתי במיטה, התעטשתי, השתעלתי, ובעיקר ריחמתי על עצמי, הטישו הוא חברי הטוב ביותר ברגע זה.
אז אם מישהו פה רוצה לרחם עלי אין טעם, אני מרחמת על עצמי מספיק בשביל כולנו,
ועשיתי מה שעצמאי לא עושה אף פעם, ביטלתי יום עבודה.
עכשיו אחרי לילה סיוט התחלתי לחשוב על כמה אנחנו מוכנים לקבל בקלות טעויות של המוח במקומות מסוימים ולעומת זאת בתחום של הכאב לפעמים אנחנו נאחזים "בצדקתו"
בואו נחשוב שנייה על כאבים בכל הגוף במחלה, למה?
הרי אם נעצור לחשוב על זה הבעיה היא לא בכל הגוף, כואב לי הגרון והאוזניים, אבל למה שיכאבו לי הגב והרגליים? מוזר לא? כמובן שיש לזה הסבר מדעי אך הוא כולל גירוי כללי של מערכת העצבים למרות שהבעיה היא במקום אחד. בעצם סוג של טעות...
ובואו נסתכל על טעויות נוספות, למשל כאב ראש, למה שאם לא נאכל/נשתה/נישן יכאב לנו הראש? מה הקשר?
או כאשר נדמה לנו שאנחנו "מזהים" מישהו ובעצם טועים בזיהוי והאדם אליו פנינו לא מכיר אותנו, או ההפך, שמישהו פונה אלינו בשמנו ואנחנו לא זוכרים אותו.
או כאשר אנחנו נוסעים לפגישה ובעצם נוסעים לכיוון העבודה כי אנחנו רגילים וצריכים לשנות המסלול באמצע הדרך כאשר אנחנו מבחינים בטעות.
או כאשר אנחנו יורדים או עולים במשקל אך אנחנו ממשיכים לקחת בחנות את המכנסיים בגודל הקודם ולוקח לנו זמן להתאפס על המידות החדשות שלנו. באנורקסיה יש תפיסת גוף שגויה לחלוטין שאי אפשר לשכנע את החולה שהמשקל הוא נמוך עד כדי סיכון חיים כי הדמות במראה נראית שמנה.
או כאשר אנחנו נמצאים בין המון אנשים ופתאום נדמה לנו שמישהו קורא לנו, ובעצם זו היתה טעות.
אנחנו כל הזמן פוגשים טעויות של המוח, ואנחנו דיי אדישים אליהן כי הן נראות לנו רגילות, הן נראות לנו טעויות "נורמליות".
מה הופך אותן לנורמליות? כי הן קרו לנו כמה פעמים והתרגלנו אליהן. פשוט מאוד.
אז אפשר להתרגל גם לטעויות אחרות, צריך רק להבין כי הן טעויות.
