יצא לכם לפגוש חרדת בחינות? זה מתחיל יום אחד, הרי אנחנו לא נולדים עם זה,
יום אחד מגיעים לבחינה ופתאום שום דבר לא יוצא, המוח נתקע, יתכן שזה יקרה במסדרון לפני הבחינה, יתכן שזה יקרה מול הדף, אבל פתאום ללא שום אזהרה הדופק עולה, כפות הידיים מזיעות, הנשימה מתקצרת, והעיפרון מרגיש כמו הדבר הכי כבד בעולם.
והפעם הבאה הכי יותר גרועה, המחשבות מה יקרה במבחן הבא, האם גם הוא ידפק, האם גם אז אחנק, האם שוב הגוף שלי יבגוד בי והעיפרון לא יצליח לזוז. הדופק המהיר כבר יופיע לפני, כאשר יודיעו על המועד הבא, כפות הידיים המזיעות והנשימה הקצרה גם יהיו שם.
ומבחן הבא כל יותר גרוע, הדופק יותר חזק, הנשימה יותר קצרה וכל הגוף מזיע, הפחד מכשלון כל כך חזק שהוא כבר מרגיש כמו סימן קריאה ולא סימן שאלה.
ואז זה יכול להופיע סתם פתאום, בלי קשר לכלום, בלי הודעה על מבחן או ישיבה בכיתה, רק ממחשבה על לימודים עתידיים, או סתם כי מתרגשים פתאום.
כאב מתנהג בדיוק באותה צורה, תנועה, כאב, תגובה גופנית, ותגובת מחשבה של פחד לקראת התנועה הבאה. הפחד מהתנועה גורם לתנועה להיות פחות חופשית, יותר מהוססת, פחות טבעית ואם יופיע כאב הפעם הבאה תיהיה יותר גרועה. כמו שכל מבחן בוא קופאים ולא מצליחים לתפקד הופך את המבחן הבא ליותר קשה.
כדי להתמודד עם חרדת בחינות צריך ללכת לכל בחינה ולעשות את מה שניתן בה.
כדי להתמודד עם כאב צריך לזוז בכל הזדמנות ולעשות את מה שניתן כדי להמשיך.
זה בטח לא מפתיע שתנועה מזיזה אותנו קדימה, בכל אספקט.
