פעם לפני שנים, לפני הפיטורים, עבדתי בקופת חולים מכבי, והייתי מלאת מוטיבציה להציל את העולם, כאילו אני כמו עכשיו אבל לפני עשרים שנה כמעט, והרבה יותר טיפשה.
אז החלטתי שאני אוספת את כל המידע שיש על תיקון כאבי הגב ובונה קבוצה שבה אעביר את החומר למי שסובל, בואו אני אספר לכם מה כלל המידע:
הסבר על הגב, ממה הוא בנוי, מה הוא הדיסק ואיך אסור ללחוץ עליו,
הסבר על יצבה נכונה ומנח ניטרלי של הגב,
הסבר על ישיבה נכונה, על כיסא, ברכב,
תרגילים לחיזוק שריר הרחב ביטני, המולטיפידוס (שריר בגב), רצפת אגן,
ואת כל זה ארזתי לעשרה מפגשים, הוספתי שאלונים לאיכות חיים, לעוצמת כאב, והמון המון מחקרים והגשתי כהצעת מחקר לקופת חולים מכבי. אני, פיזיותרפיסטית פחות משנה פישרית עם חוצפה שאין כדוגמתה. האחראי על המחקר במכבי הסכים.
את הקבוצה יעדתי לצעירים בלבד, גילאי 30-40, כל קבוצה כללה 10 אנשים שחינכתי להתנהג "נכון", מה שהיום אני יודעת כבולשיט גמור. צעירה, מתלהבת, ולא כל כך חכמה.
למה לא כל כך חכמה?
כי היום אני יודעת שאין דבר כזה לחץ על דיסק, דיסק זה הקטע שלו, הוא בולם לחצים וזה כמו לבקש מאנשים לא להיות באור כי זה פוגע בעיניים – זה תפקיד העיניים לקלוט אור.
כי היום אני יודעת שאין דבר כזה יציבה נכונה ומנח נטרלי של הגב, הגב, כמו כל איבר תנועתי אחר בגוף נועד לזוז לכל כיוון ויכול להיות בכל מנח.
כי היום אני יודעת ששרירי הליבה, הרחב ביטני, המולטיפידוס, ורצפת אגן אינם שרירים יותר חשובים מכל שריר אחר בגוף, וחיזוק ספציפי שלם הוא לא אפשרי, תנועה בגוף צריכה להיות גלובלית כי המוח לא מכיר שרירים, הוא מכיר תנועות.
כמובן שכמעט כולם השתפרו, זה לא באמת מפתיע שאנשים צעירים ירגישו יותר טוב אחרי 10 מפגשים של פעילות גופנית. אבל חלק לא.
ואני זוכרת אחד מהם, שלא משנה כמה עבדנו, כמה המשכנו לתרגל גם אחר כך, הכאב המשיך. בלי היגיון בכלל, הוא היה חזק מאוד, עשה פעילות גופנית באופן קבוע, הוא לא עבד בישיבה, היציבה מצוינת, אבל הגב שלו עדיין כאב.
אז היום הייתי רוצה להתנצל בפניהם ולברר אם למרות כל האמונות הלא נכונות שנטעתי בו הגב שלו כבר לא כואב.
