רוב הנשים שמגיעות אלי לאחר לידה מספרות לי שבלילה כאשר הן מניקות הן עוברות בשירותים "על הדרך" כדי להרוג שתי ציפורים במכה. הן לא מבינות מה לא בסדר בזה ובנוסף מתלוננות גם על עליה בתכיפות בריצה לשירותים, קושי בהתאפקות ולפעמים בריחות שתן.
הליכה יזומה לשירותים בלילה היא בחירה לא נכונה מכמה סיבות.
הגוף הוא מכונה של הרגלים, אם מגישים לנו ארוחת צהריים בעבודה כל יום בשעה 13, גם בסופי שבוע אנחנו נהיה רעבים סביב השעה אחת, כי הגוף התרגל. אם אנחנו רגילים ללכת שלוש פעמים בשבוע לחדר כושר כאשר נחסיר פעם אחת בגלל אירוע בעבודה זה ירגיש לנו לא טבעי לא להיות ביום שני בערב בשיעור זומבה.
אם אנחנו קמים כל שעתיים בלילה לשירותים כי זה מתחבר להנקה אנחנו מרגילים את הגוף ללכת לשירותים כל שעתיים וכאשר התינוק יפתח פערים באכילה בלילה אנחנו נמשיך לקום לשירותים. כי המוח התרגל.
בנוסף, שלפוחית השתן היא שריר שיכול להתרחב ולהתכווץ (קצת דומה לקיבה), כאשר אנחנו הולכים לשירותים לעיתים תכופות אנחנו מרגילים את השלפוחית לא להתרחב (כמו כאשר אוכלים מעט כל פעם על מנת להרגיל את הקיבה להתכווץ). כאשר השלפוחית קטנה היכולת אגירה שלה היא קטנה והתוצאה היא עליה בתכיפות ריצה לשירותים שעלולה גם להוביל לקושי בהתאפקות.
התאפקות דורשת מתיחה של דפנות השלפוחית והרפיה של שריר השלפוחית. אם לא הרפינו את השריר הרבה מאוד זמן הוא לא זוכר איך להרפות, הוא לא התאמן על זה ולכן אנחנו יכולים להגיע לקושי בהתאפקות.
אז אתם יכולים לשאול אותי מה התחיל קודם, הביצה או התרנגולת, האם הקושי להתאפק והעליה בתכיפות הביאה להשתנה בלילה בהנקה או ההפך.
מבחינתי זה לא משנה.
אני מבקשת מנשים להימנע מהשתנה יזומה בלילה – השתנה לא על בסיס צורך להשתין אלא כי זה נוח מבחינת זמנים.
אז אם אתן בשלב הזה של החיים, עם לוח זמנים שמסתובב סביב הילד, אני ממליצה לכן לשמור על הרגלי השתנה נכונים