נניח ואני אספר לכם עכשיו שבשכונה שלכם מסתובב רעול פנים עם סכין ביד, איך תגיבו?
כבר בתוך הקירות הבטוחים של הבית שלכם תפחדו, הדופק שלכם יעלה, הנשימה תתקצר, האישונים שלכם יתרחבו, מערכת העיכול שלכם תאט, גם מערכת השתן והרביה, הדם יזרום לכיוון השרירים, וכל זאת מבלי שיצאתם מהבית.
והיה והחלטתם לצאת מהבית, כל התופעות האלו יתגברו, הגוף שלכם יכנס למערך תקיפה גם ללא איום מולו, רק כי הוא יודע שאיום כזה עלול להגיע.
תארו לכם מה יקרה אם יגידו לכם בוואטסאפ השכונתי שפדופיל מסתובב ברחובות בשעה שהילדים שלכם צריכים לחזור מבית הספר לבד. אתם יושבים בעבודה והם במרחק נסיעה של שעה מכם, אתם תאבדו עשתונות.
למרות שבשני המקרים שום דבר לא באמת קרה, לא לכם ולא להם.
אתם הגבתם לסיפור ששמעתם, אם הסיפור אמיתי או רכילות שכונתית זה לא רלוונטי.
זה רק סיפור.
עכשיו תתארו לכם איך הגוף שלכם מגיב לסיפורים אחרים של סכנות, כמו שמסוכן להתכופף, או מסוכן לשבת, שריצה הורסת את הברכיים, מה אתם חושבים שיקרה?
זה לא רלוונטי למוח אם הסיפור אמיתי או לא, כל מה שצריך כדי להגיב הוא להאמין שקיימת סכנה.
איך ההתנהגות שלכם תשתנה אם יצאתם מהבית כאשר רעול פנים מסתובב בשכונה שלכם? תסתכלו לצדדים, כל רעש קטן יקפיץ אתכם, קצב ההליכה שלכם ישתנה, קומתכם תשתופף, כפות הידיים שלכם יהיו מאוגרפות.
איך ההתנהגות שלכם תשתנה אם כיפוף זה דבר מסוכן? אולי תמנעו מהתנועה, כאשר תתכופפו תכווצו את השרירים חזק יותר, תחששו לזוז.
חשוב שתבינו, זה לא רלוונטי למוח אם הסיפור אמיתי או לא, כל מה שצריך כדי להגיב הוא להאמין שקיימת סכנה.
כדי להשתחרר מהסיפורים שאתם חיים בהם, אתם צריכים להבין שהם לא אמיתיים.
הם רק סיפורים.
תבחרו לכם עלילה אחרת, ותכתבו לכם סיפור חדש.
