למה אני חושבת שהמוח שלנו הוא סוכן ביטוח?
אני אסביר, לכל אזרח במדינה יש ביטוח, ביטוח לרכב הוא חובה, לרובנו יש ביטוח חיים, ביטוח בריאות, ובעצם כל אחד מאתנו דואג שאם יקרה משהו בעתיד אנחנו נהיה מכוסים כלכלית, את הדאגה הזו אנחנו מחזיקים כי מישהו אמר לנו שצריך לדאוג,
כלומר, או שחברת הביטוח אמרה לנו בעזרת סוכן ביטוח חכם שזרק עלנו מספרים, או כי קראנו בעיתון את הסיכונים לכל מיני דברים, למשל על שיעור תאונות הדרכים, או כי פגשנו מישהו שקרה לו משהו, ולמדנו שביטוח זה דבר חשוב, אבל ביטוח זה סוג של סטטיסטיקה, אנחנו מניחים שמשהו יקרה לנו כי קיים סיכוי שהוא יקרה.
אם תסתכלו על הנתונים היבשים, לרובנו לא קורה שום דבר שמצדיק את התשלום החודשי הגבוה שאנחנו משלמים לחברה הביטוח.
גם אם הוצף לנו הבית, ואנחנו נאלצנו להפעיל את הביטוח (ונניח שהסכימו לשלם) האם סכום הכסף שקבלנו שווה את הסכום הגבוה החודשי שאנחנו משלמים כל החיים? או את עליית הפרמיה אחר כך. אני אעזור לכם בדילמה, התשובה היא - לא,
אם התשובה הייתה כן חברות הביטוח לא היו עושות מיליונים.
אבל למה אני מדברת אתכם על ביטוח בכלל? אני פיזיותרפיסטית, כי ככה המוח שלנו פועל, הוא חוזה את העתיד. כל הזמן.
האם אני אצליח במבחן? האם אני אספיק לעבור את הרמזור המהבהב בירוק? האם אני אספיק להגיע הביתה בזמן?
אנחנו חוזים גם דברים גדולים מאלה, בוחרים מסלול בחיים לפי מה שאנחנו מעריכים שנאהב לעשות בשנים הבאות, אבל זו השערה בלבד.
כמה אנשים אתם מכירים ששינו את המקצוע שלהם? שינו מסלול לימודים? התגרשו? עזבו מדינה? שינו העדפה מינית?
אבל מה הקשר של כל זה לכאב? הרי כאב זו לא החלטה עתידית, זה מצב עכשווי.
אז זהו, שלא.
בכאב, המוח עושה הערכת מצב עתידנית ומחליט שדרך הפעולה הטובה הטוב ביותר הוא לעצור אותנו.
תחשבו על זה,
הנחתם יד על משטח חם, "איי כואב" הרחקתם את היד – האם נפגעתם? ברוב המקרים, לא, אולי היד נעשתה אדומה מהחום אבל שום נזק ממשי לא נעשה. מדוע כאב לכם אם לא היה שום נזק? אתם תענו לי בקלות, כי היה חשש לנזק, המוח יודע שעלול להיגרם נזק והוא עוצר אותנו לפני הפגיעה.
הלכתם יחפים על אבנים דוקרות, כל הדרך אתם חוזרים על המנטרה "איי, איי, אח, איי, אווץ'" כואב לכם. עצרו שנייה והסתכלו על הרגל, האם חתכתם משהו? לא.
מה עשה המוח? הוא הזהיר אתכם מפני סכנה.
בכאב כרוני, בהעדר הסבר ברור לכאב או המצאות כאב מעבר לזמן הריפוי הרגיל, המוח הופך לסוכן ביטוח ממולח.
המוח עושה הערכת סיכונים על סמך איסוף מידע מהעבר, ממה שמופיע בעיתונים, ממה שאמרו השכנים, ממה שאמרו המטפלים והוא מחליט שיש סיכוי לסכנה. גובה מאיתנו פרמיה של כאב.
הוא יכול לתת כאב, למרות שאין נזק. הוא מייצר כאב כי הוא חושב שמשהו עלול לקרות.