איך הייתם מרגישים אם הייתי אומרת לכם שהילד שלכם טיפש, שהוא לא מבין שום דבר ושהסיכוי שהוא יצליח בלימודים הוא אפס, ועדיף שילך לבית ספר עם פחות דרישות.
מה היה קורה אם הייתי אומרת זאת בכיתה לבן שלכם? מה הסיכוי שלו להצליח באמת במתמטיקה? מה הוא יחשוב על עצמו? איך הוא יתכנן את החיים שלו?
האם זה משנה אם הדברים שלי מבוססים על תוצאות בחינה או לא?
האם אי פעם זה יהיה לגיטימי להחליט למישהו את עתידו כי בנקודה בזמן, בבחינה, בשנה, הוא לא הצליח?
נכון זה מכעיס?
זה מעצבן שאיש סמכות אומר מילים לא טובות על היקר לכם מכל, ובעצם חורץ את דינו לעתיד. אף אחד לא מסוגל לחזות את העתיד, אף אחד לא יכול לדעת איך ישתפרו הציונים של אותו ילד אילו רק מישהו היה מאמין בו.
אז למה זה בסדר מבחינתכם שמישהו מדבר ככה על הגוף שלכם?
למה זה נראה לכם הגיוני שמישהו יגיד לכם שהאגן שלכם לא מאוזן, העמוד שדרה שלכם לא יציב, או שהיציבה שלכם לא טובה. כל הדברים האלה הם נקודה בזמן.
ביום רע בעבודה אתם יותר שפופים, אם היו מסתכלים עליכם במסיבת הסילבסטר סביר כי היו רואים משהו אחר ביציבה שלכם.
עמוד שדרה אמור להיות תנועתי, כל החוליות וכל הרצועות והדיסקים והשרירים כולם מחוברים מהרגע שנולדתם ועד עכשיו, אין שום מרכיב שיכול להעלם פתאום באמצע החיים ולהפוך אותו ללא יציב (לא, חולשת שרירים לא הופכת עמוד שדרה ללא יציב).
אגן, הוא אזור מעבר, אחד מהיתרונות הגדולים שלו הוא היכולת שלו להתאים את עצמו בכל מצב, בין עמידה על רגל אחת, לקפיצה, לישיבה רגל על רגל, בכל מצב האגן שלנו נראה אחרת, הוא לא נועד להיות סטטי ומאוזן.
למה זה בסדר מבחינתכם שמישהו ינבא לכם את העתיד ויגיד לכם שאסור לכם, או שלא תצליחו?
אסור להתכופף עם הגב, אסור להתכופף בכלל, אסור לשבת יותר מחצי שעה, אסור לך לרוץ, אסור לך להרים דברים כבדים, אסור לישון על הבטן, אסור לישון על הגב, אסור לישון עם כרית, אסור לישון בלי כרית, אסור לכרוע, אסור כפיפות בטן, אסור לרכב על אופניים.
אם אתם אומרים לגוף שהוא לא יכול, הוא לא יצליח, כי הוא לא ינסה.
תאמינו שאתם יכולים, כמו שאתם מאמינים בילדים שלכם.
