אימא פולניה

כאב הוא כמו אימא פולנייה,

"היזהר" אם תלך יחף תכנס לך זכוכית לרגל

"היזהר" אם תצא בלי סוודר תהיה חולה

"היזהר" אם תשב על רצפה קרה תהיה לך דלקת בדרכי השתן

"היזהר" אם תטפס על הגדר תיפול

"היזהר" אם תכנס לעמוקים אתה עלול לטבוע

המוח שלנו מתוכנת להגן עלנו לפני שאנחנו עושים משהו,

אם נלך יחפים (ואנחנו לא רגילים) יכאבו לנו כפות הרגליים גם מבלי שתכנס זכוכית,

מבלי שיקרה כלום.

וזה למה? כי המוח שלנו פולני, לא משנה מאיפה באמת הגענו, המוח הוא אמא פולניה המנסה להגן עלנו.

המוח הפולני יצעק לנו כאב כי הוא מפחד שמשהו יקרה ולא תמיד בגלל משהו שבאמת קרה.

וזה למה? כי זו דרך ההישרדות הטובה ביותר, בעלי חיים הנשמרים מפני סכנות שורדים יותר בטבע. אם כואב לנו בכפות הרגליים כאשר אנחנו הולכים יחפים אנחנו נחפש פתרונות איך ללכת לא יחפים כמו נעליים וכך נמנע את הסיכוי אחד למיליון שאכן נפגוש זכוכית.

הבעיה עם התכונה הזו היא כי אנחנו יכולים ללכת יחפים, לצאת בלי סוודר, לשבת על רצפה קרה, לטפס על הגדר, להיכנס למים עמוקים.

ולהישאר שלמים ובריאים.

אז מה עושים? בוחרים, האם אני מקשיב לאותו קול האומר לי שזה מסוכן או ממשיך בשלי,

וכמו שאני יכולה להתרגל ללכת יחפה בחוץ ולא יכאב לי אני יכולה להרגיל את האימא הפולניה בראש שלי ששום דבר לא יקרה אם אני אמשיך בשלי.

ונכון, יתכן שהיא תמשיך להעיר לי ולהגיד לי שזה מסוכן (יש אימהות שימשיכו גם כאשר תהיו הורים בעצמכם) אבל אתם תעשו מה שאתם רוצים.

ואם אתם מתלבטים, ואני בטוחה שחלק מכם יתלבטו, האם יש באמת זכוכית שצריך להיזהר ממנה, לכו למטפל שיוכל לחזור לכם להחליט האם להקשיב לאמא הפולנייה, או לא.

כי בתכלס, לא באמת כדאי שמישהו אחר ינהל לכם את החיים.