ילדים וכאב

איך מדברים עם ילדים על כאב?

אני רוצה להציג לכם את דעתי האישית,

כאב הוא תוצר של המוח וככזה הוא מושפע מהסביבה באותה מידה, אם לא יותר, מהגירוי הפנימי.

למשל ההתנהגות של ילד שנפל מהאופניים תלויה מאוד בתגובה של המבוגרים סביבו, היא תשפיע מאוד על אם הוא ימנע או ימשיך לרכוב.

במחקר שבדקו את הסיבה להתפתחות כאב כרוני אצל ילדים לאחר ניתוח עמוד שדרה מצאו קשר חזק בין תגובות ההורים להתפתחות כאב כרוני אצל הילד

אז איך מלמדים ילד כאב?

משפטים כמו "שום דבר לא קרה" או "זה כלום, אתה סתם מתבכיין" מבטלים את התחושות של הילד ומייצרים אצלו את התחושה שלא רואים את הקושי ולא נותנים מענה לתחושה שהוא מרגיש מה שעלול להגביר את הכאב (לכל מי שלא קרא "דרקון אין דבר כזה" ממליצה בחום)

מצד שני כאשר ילד סובל מכאב ונותנים לכאב יותר מידי תשומת לב כמו "אוי ואבוי, זה נורא, מסכן" או "בוא נלך מיד לרופא לבדוק" מייצרים אצלו קשר בין כאב לתחושה שהגוף שברירי וצריך לפחד ממנו.

אז מה עושים?

נשארים בכאן ובעכשיו ומאפשרים להחזיק את שני הקצוות,

כאשר הילד אומר שכואב לו שואלים אותו "איפה?" , בטון, על מנת לקרקע אותו ולתת לו את האפשרות להתחבר לגוף שלו ולהבין מאיפה מגיעה המצוקה.

אם הוא ענה בבטן לשאול איפה בבטן, שיצביע על האזור.

אפשר לשאול אותו שאלות נוספות כמו מה הגודל של הכאב? איזה צבע הוא היה נותן לכאב? על מנת להחזיר את השליטה לידיים שלו והוא עוסק בהבנה של הגירוי.

אחר כך לברר את הצרכים שלו "איך אני יכול/ה לעזור לך?" או "יש משהו שאני יוכל/ה לעשות כדי לעזור?" וכך להעביר את הכוח אליו להחליט על הגוף שלו ולהראות לו שאנחנו גם סומכים עליו שידע מה הוא צריך.

הרבה פעמים התשובה תיהיה: פלסטר, נשימה, חיבוק, קרח, וכדומה, התשובה הזו תגיד לנו שהוא שולט בעניינים ולא לחוץ מהכאב. התשובה יכולה להיות גם לא ללכת לגן או לבית ספר ואז נדע שיש משהו סביב היציאה מהבית שאנחנו צריכים לחקור. התשובה יכולה להיות גם ללכת לרופא ואז אפשר לברר מה הילד היה רוצה לשמוע מהרופא.

אז מה המטרה בשיח על כאב?

ללמד את הילד שכאב זה דבר נורמלי ויש לו את היכולת להיות המסביר והמחליט על הכאב שלו.