היום הגיע אלי איש יקר שנפרדו דרכנו כי הכאבים נעלמו, השיחה אתו הייתה מעניינת, דברנו על מטרה בחיים, על שינוי, על צמיחה, על כל מה שמעסיק אנשים בחיי היום יום, גם הוא מטפל באנשים.
בסוף הטיפול הוא שאל אותי איך למנוע מכאבים שלא יחזרו, מכיוון שהכאב נעלם אחרי טיפול אחד הוא קצת חושש שזה טעות והוא בטח יחזור. (הוא=כאב, כי הרי הוא היה חבר שליווה כל כך הרבה זמן לא יתכן שהוא יעלם כל כך מהר)
אז התשובה היא תנועה!
טיפול בפסיבי הוא לא מונע כאב הוא חלק מהשחרור מהכאב אבל מניעה היא תנועה. ואז הוא שיתף אותי בכאבי ברכיים וקרסוליים המופיעים לפעמים בריצה, ונעלמים אחרי יומיים.
אז חברים וחברות יקרים, כאב לפעמים זה דבר נורמאלי, רצתם יותר מידי, או שרצתם כאשר לא ישנתם בלילה לפני והגוף עייף, או שרצתם כאשר מעל הראש שלכם יש ענן דאגות שלא נותן לכם מנוח.
הגוף הוא דינאמי, הוא מתחזק, הוא משתנה והוא מגיב לסביבה שלו, ולפעמים הגוף יגיד לכם, אני צריך מנוחה קלה. אז רצתם והרגשתם חוסר נוחות בברכיים, אז אתם יכולים לחכות יום עד לאימון הבא, אתם יכולים לרוץ למרות זאת יום למחרת אך בקצב איטי יותר או מרחק קצר יותר.
כאשר אני אומרת מנוחה קלה זה לא אומר מנוחה של שבועיים כי הגוף אוהב תנועה, הוא בנוי לתנועה.
אז צאו לכם לדרכם, את ארגז הכלים שלכם תמלאו בפעילויות שמשמחות אתכם, ואל תשכחו לזוז!
אין צורך בהכשת נחש על מנת לפגוש "אי-שימוש נלמד"
גם אמונות יכולות לגרום לאי שימוש נלמד, למשל מכירים התמונות של נשות שבטים עם טבעות סביב הצוואר – הרי לכם אי שימוש נלמד כתוצאה מאמונה.
זה נשמע רחוק, בשבטים מרוחקים אי שם בג'ונגלים אבל גם פה אצלנו יש אמונות כאלו,
למשל אמרו לכם פעם שאסור להתכופף מהגב? רק מהברכיים?
הינה, אמונה לא מבוססת שבה יוצרים אי שימוש נלמד
או שאחרי תאונה צריך לשים צווארון
או שחייבים להישען אחורה בכיסא
יש בנינו כל מיני אמונות טפלות לגבי תנועה המונעות מאתנו תנועה, ואם נעשה פחות המוח ידע פחות והינה – if you don’t use it you lose it
אז תתחילו לזוז, תרגישו חופשיים לעשות הכול, אם זה ניתן לביצוע על די הגוף זה כנראה אפשרי לביצוע.
אם אתם לא חזקים מספיק כדי לבצע כי כבר שנים אתם נמנעים מתנועה – תתחילו לבצע אותה בהדרגה. אף אחד לא רודף אחריכם, והכל ניתן ללמידה מחדש.
תקראו את הכתבה שך פרפ יורם יובל
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5006724,00.html
Comentários