רוצה לספר לכם קצת על עצמי, אני גרושה כבר כמה שנים ומתוך כך מגיעות אלי פניות בפייסבוק, כל מיני גברים ופעם אחת אישה עם הצעות להכיר. ובינתיים זה לא קרה. לפעמים התגובות לתשובה השלילית שלי הן עדינות וחביבות, ולפעמים...לא. אחת מהתגובות שהייתה לא חביבה גרמה לי לחשוב על הבחירה הזו שלי להגיד לא. אל תדאגו זה יהיה קשור לכאב בסוף.
אסכם לכם את התגובה "את בררנית מידי, בסוף תישארי לבד".
וניסיתי להבין למה אני בוחרת את הבחירה שלי? האם אני באמת בררנית? והאם אשאר לבד בסוף?. ובאמת הלכתי עם המחשבה הזו דיי הרבה זמן בראש.
ההבנה שהגעתי אליה בסוף הייתה שאני לא בררנית בין גברים, אני לא מחפשת מישהו "יותר" ממי שפנו אלי, אני פשוט בוחרת במה שחשוב לי יותר עכשיו וזו אני. כי לצאת לדייטים ולנסות את מזלי בחוץ דורש זמן ואני צריכה להחליט איך אני מחלקת את הזמן החופשי שלי ובא לי להשקיע אותו בעצמי.
מה שיותר חשוב לי עכשיו הוא הזמן שלי לקרוא, ללמוד, לסדר את הבית כמו שבא לי, לצאת ללכת בפארק, להתאמן, לא כי זוגיות זה לא דבר חשוב, זה פשוט פחות חשוב לי עכשיו. ואולי אני באמת אשאר לבד בסוף, אבל טוב לי איתי ואני משקיע בעצמי זמן וזה כיף לי.
אז הבחירה שלי נובעת מזה נובעת מזה שבא לי משהו יותר מזוגיות, במקרה זה זמן לעצמי. אני לא בורחת מזוגיות, אני פשוט צועדת לכיוון אחר.
כאשר יש כאב לפעמים מאבדים את מה שחשוב יותר, ותוצאה היא שהחיים מסתובבים סביב מה שלא רוצים שיהיה במקום מה שכן רוצים שיהיה. וכאשר אני שואלת אנשים מה הם רוצים, התשובה היא ברוב הפעמים "אני רוצה שלא יכאב לי" שזו התשובה על מה הם לא רוצים במקום מה הם כן רוצים.
השבוע מטופלת אמרה לי שהיא עושה הרבה יותר ממה שהיא עשתה בעבר, הכאב עדיין שם אבל היא כבר יוצאת לטיולים, חזרה לעבודה, חושבת על המשך לימודים, וחייה חיים גדולים שהיא בוחרת שהם יותר חשובים לה מהכאב. ולמרות שהכאב עדיין שם, היא מאושרת.
