למה אני מרגיש ההפך?

קרה לכם פעם שהייתם בסיטואציה שעל פי כל פי כל ההערכות האובייקטיביות הייתם אמורים להיות שמחים אבל באמת לא הרגשתם ככה, דווקא הייתם עצובים? אתם נמצאים בחתונה של חבר קרוב ובמקום לשמוח אתם שבוזים, יצאתם למסיבה עם חברים ואתם מרגישים בודדים.

הייתם פעם בסיטואציה שבה ידעתם שאתם לא אמורים לכעוס על מישהו אבל כן כעסתם? דיברתם עם חבר וידעתם שהוא לא אשם במשהו ועדיין האשמתם אותו? הוא הגיע באיחור בגלל פקק מטורף אבל אתם כעסתם בכל מקרה.

חשבתם למה זה ככה?

הסיבה שאתם לא מרגישים את מה שאתם "אמורים" להרגיש זה בגלל שיש לנו שיח פנימי שאנחנו מגיבים לו הרבה יותר מאשר אנחנו מגיבים לעולם שנמצא סביבנו.

אתם נמצאים במסיבה ומישהו בתוככם אומר שאתם לבד למרות כל האנשים שסביבכם. הפקק לא היה באשמת אף אחד אבל המוח שלכם אומר שאם הוא היה יוצא מוקדם יותר זה לא היה קורה.

אתם הולכים ברחוב יש ריח של חורף באוויר, השמש מחממת אתכם בדיוק במידה הנכונה ומישהו עובר מולכם ועושה פרצוף והמוח מתחיל לעבוד "לא הייתי צריכה להתלבש ככה/ אני נראת נורא/ אני חייבת לרדת במשקל".

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו חיים בעולם דמיוני שהמוח שלנו מקיים במקום לחיות במציאות שנמצאת סביבנו. הקול הפנימי הזה התפתח אבולוציונית ונשמר על פני אלפי שנים ויש לו תפקיד חשוב – לשמור עלינו בחיים. בעזרתו אנחנו מתכננים את העתיד, משננים רשימת קניות, מנהלים דיונים עם עצמנו. הקול הוא נותן לנו משהו שאין לבעלי חיים אחרים, דמיון.

למה הוא כל כך שלילי?

תפקידו להציל אותנו מרע... ולכן הוא חוזה רעות ברוב המקרים. הוא דואג מדברים רעים. הוא מבקר אותנו על החלטות כדי שלא יקרה משהו רע... בקיצור הוא המבקר הקשה ביותר שלנו.

לא נוכל להילחם ולהעלים את היכולת שלנו לנהל שיח פנימי, לא נוכל גם למנוע ממנוע להיות שלילי, כן נוכל להפנות תשומת לב החוצה יותר מפנימה. כי החיים נמצאים בחוץ ולא בפנים. מיינדפולנס.