אין צדק בעולם, לא היה אף פעם, לא יהיה גם בעתיד,
לא בגלל שכולם רעים או לכולם לא אכפת, רק בגלל שצדק זה דבר יחסי אז בכל רגע מישהו אחד חושב שהצדק התקיים בעוד אחר חושב שדבר נורא נעשה.
אין צדק בעולם וגם אין בו כל היגיון, וגם לא יהיה בעתיד,
אחד הדברים הכי לא הגיוניים בעיניי הוא שכאשר מישהו פוגע בך בתאונת דרכים תוך כמה ימים יש ערך לפגיעה שלך, בשקלים, ואתה מקבל את הסכום לחשבון הבנק שלך,
אבל אם מישהו פוגע בנשמה שלך, אין אף שמאי שיבוא וינקוב מחיר, יפצה אותך על השנים שאחר כך, אין מחיר לכאב, אין מחיר עצב, אין מחיר לטראומה, שהנזק שלהם יכול הימשך להרבה מאוד שנים.
אין היגיון כי באמת אין מחיר לנפש, אין אף אחד שייתן הערך ויהיה צודק, גם מי שיגיד מיליון וגם מי שיגיד מאה יטעו.
ועדיין אנשים מסתובבים בעולם ומחפשים צדק, היגיון, קיימים במאבק מתמיד עם תחושה של העדר צדק והיגיון מובילה לכל כך הרבה תסכול, כעס וחוסר אונים. כי מבקשים משהו שלא קיים, זה כמו לכעוס שלא יוצא זהב מהברז.
זו לא שאלה האם שווה להילחם למען צדק, ברור שאם משהו חשוב לך אתה צריך להילחם על מנת שהוא יתקיים, אבל מה קורה לך בזמן המאבק? האם אתה נלחם עם כעס או עם תחושת שליחות?
וזו גם לא שאלה האם כדאי לתקן את מה שנראה בעינייך מעוות, להציג נקודת מבט שהיא הגיונית בעינייך, ברור שכדאי, אבל מה קורה לך בדרך? האם זה בא מתוך מקום של "מגיע לי" או מתוך מקום של אמונה בדרך שלך.
קבלה, היא מילה שנשמעת קצת מכובסת בשנים האחרונות, אבל בעיניי היא המקום בו ניתן לצמוח, לא בגלל שהרמנו ידיים, אלא בגלל שאנחנו רואים את המציאות כמו שהיא.
קבלה היא הכוח ממנו אפשר לנוע קדימה, למעלה, מבלי ששלשלות הכעס, המרמור, הטינה יאחזו בנו.
המציאות היא כמו שהיא, ככה, ללא צדק, ללא היגיון, ואם נלמד לראות אותה ככה, ללא צדק וללא היגיון, נוכל יותר בקלות לנוע בה לכל כיוון שנבחר.
נכתב באהבה לכל הנאבקים עדיין, ואולי זה לא נשמע לכם קשור לכאב, אבל מי שמכיר אותי, והיה אצלי, יבין.
