למה אתם מפרים הבטחות?

האם קרה לכם שהבטחתם לעצמכם שלא תפתחו את הטלוויזיה, שלא תתעדכנו על חדשות, ובסוף עשיתם זאת. כאילו כוח גדול מכם נמשך לשם. ובסוף לעצמכם "למה עשיתי את זה?" כי אתם יודעים שזה לא עושה לכם טוב. יש כל כך הרבה פילוג, שנאה, וכעס במדיה שפשוט לפעמים קשה לנשום. ועדיין אתם נמשכים לשם.

אני רוצה לספר לכם למה זה קורה, האמת היא שיש לזה כמה סיבות אבל יש שתיים עיקריות.

חוסר וודאות היא אחת מהן.

האם יצא לכם פעם לשמוע סיפור של מישהו שמדבר על אירוע על טבעי שקרה לו, שהוא שמע קולות, שהוא ראה רוחות, אירוע שניתב אותו בחיים, משהו שנתן לו סימן. כל האירועים המיסטיים האלה מתקיימים כי המוח מחפש תבניות בכל דבר, וא חייב להסביר לעצמו את המציאות סביבו.

המוח הוא קבוצה של תאים בתוך קופסה, הגולגולת, שאוסף אינפורמציה על ידי החושים שלנו. אם אנחנו ממששים משהו בחושך המוח מיד יחפש לו פרשנות – זו הידית של הדלת, או המפסק של האור. המוח לא יכול להכיל את חוסר הוודאות, הוא מייד ייצר פרשנות.

להיות בתקופה כזו בחוסר וודאות זו תחושה נוראית שהמוח דורש מכם "לפתור" על ידי איסוף מידע נוסף. לגלול בפייסבוק, לראות חדשות, לקרוא עיתונים, פשוט לאסוף עוד ועוד אינפורמציה בעזרת החושים שיש לנו.

אבל, זה בור ללא תחתית. זה לא פתרון בעיה כמו שיר ששמעתם, המוח שלכם מנסה להיזכר מי שר אותו, אתם נכנסים לשירונט והופ יש לכם תשובה והוא נרגע. זה כמו השיר הזה שמזדמזם לכם בראש ואתם לא יכולים להפעיל שירונט וזה משגע אתכם כל היום.

המוח שלכם מזמזם את המצב ויוצר אצלכם בגוף חוסר נוחות שאתם מרגישים את הצורך לפתור על ידי חיפוש מידע. אבל לצערנו המציאות היא לא שירונט, אין לנו תשובה למה קורה, וגם לא נקבל בקרוב.

מה שאתם יכולים לעשות הוא – או להבין שזה מה שהמוח דורש ולשחרר את הכעס על עצמכם. או להרחיק מכם את המכשירים שמחברים אתכם למציאות ולחוות את חוסר הנוחות מהזמזום הנצחי בראש.

כי אין וודאות, והמוח לא אוהב את זה.

לימים רגועים יותר, מלא אהבה, עדי