בדידות ודילמת האסיר, אחרי הבלוג האחרון שלי קיבלתי עליו הרבה תגובות, גם פה וגם בפרטי. ואני רוצה להציג לכם נקודת מבט נוספת על הנושא דרך דילמת האסיר.
דילמת האסיר בתאוריית המשחקים היא זו: תופסים שני חברי כנופיה ושמים כל אחד מהם בחדר נפרד, משטרה מנסה להוציא וידוי מאחד מהאסירים.
אם שני האסירים ישתקו שניהם יקבלו שנה בכלא.
אם אחד ילשין והשני לא, המלשין יצא הביתה והשני יקבל שנתיים בכלא.
אם שניהם ילשינו, שניהם יהיו שנתיים בכלא.
נשאר לאסירים להתחבט לבד מה חבר הכנופייה שלהם יעשה, האם הוא יבגוד בהם ויצא לחופשי או הוא ישתוק ויקבל את המאסר כמו שהוא.
האם אתם חושבים שמידת הקרבה בין האסירים תשפיע על ההתנהגות שלהם? האם משהו בסיסי באופי שלהם?
הדילמה הזו של מה האחר שאנחנו לא מכירים יעשה לנו, או מה יעשה מי שמכיר אותנו מאחורי גבנו קיימת כל הזמן. ותחושת הביטחון שלנו בסביבה תלויה בין השאר באמון שאנחנו מחזיקים שאנשים סביבנו רואים את בטובתנו. תורת המשחקים מציגה מספר המינימלי שצריך להתקיים כדי שנרגיש בטוחים בעולם. כלומר מספר החוויות האמון החיוביות יעלה על מספר החוויות האמון השליליות.
מה זה חוויות אמון חיובית? כאשר נתנו את אמוננו באדם מולנו והוא החזיר לנו במעשה טוב.
מה זה חוויות אמון שלילית? כאשר נתנו את אמוננו באדם והוא הערים עלנו.
אני רוצה להציג לכם אתר מקסים, מהמם, מרגש שהכותרת שלו היא "האבולוציה של האמון" ניקי קייס בעזרת שורה של תרגילים מתמטיים על בסיס דילמת האסיר מציג את הסיבה בגינה האמון יורד, והבדידות עולה.
אני מזמינה אתכם לשחק באתר (לא מגלה לכם את התוצאות) זה אמנם באנגלית אבל הרוב זה ציורים עם הסברים ממש פשוטים ואתם קובעים את קצב ההתקדמות.
留言