אני מאמין בעצמי, היום ב 6 בבוקר, ממש מוקדם, הקשבתי להרצאה של שיר על שינוי תודעתי,
וממש בתחילת ההרצאה היא אמרה את אחד הנושאים הכי חשובים, והכי מעצבנים שיש: שהמציאות הוא סובייקטיבית ושאנחנו משפיעים עליה.
אחד הנוכחים שהקשיב לא שם לב שהמיקרופון שלו היה פתוח והוא ניהל את הוויכוח הכי ידוע והכי נורמלי שיש סביב הנושא – "אז מה? אני מייצר מציאות??" ואז נאמר את המשפט הנפוץ "אני מאמין לעצמי"
השאלה הגדולה שאני רוצה להעלות פה היא למה?
למה אנחנו מאמינים לעצמנו או למחשבות שלנו?
מה הביא אותנו להאמין במה שאנחנו מאמינים?
והתשובה היא : למה לא? למה שלא נאמין לעצמנו?
רוב היום אנחנו מסתובבים עם מחשבות בראש שמובילות אותנו לפעולה כמו "אל תשכחי את המסכה" או "שימי לב לרמזור האדום". מחשבות שעוזרות לנו להתנהל בעולם.
מכיוון שרוב המחשבות שלנו עוזרות לנו יש לנו תחושה שכל המחשבות שלנו הן באות לעזור. שהרי אנחנו (נצר הבריאה) חשב אותן ואם כך הן אמיתיות, נכונות, עוזרות, ולטובתנו.
האמונה הזו בעצמנו יכולה להיות מעולה, כל עוד זה משרתת אותנו, כל עוד המחשבה עוזרת לנו.
קחו לדוגמה את האמונה ש"אני כישלון" ואין שום דבר שאני אצליח בו, זו אמונה אמיתית לגמרי, אני בוודאות לא הצלחתי עד עכשיו שום דבר שניסיתי, יש לי ים של ניסיון בנושא, אף אחד לא יוכל להוכיח לי אחרת וזה לא שאני מייצרת מציאות, זו המציאות האמיתית! האוביקטיבית!
זה לא משנה מתי המחשבה הזו התחילה, מתי האמונה הזו התבססה, וכמה ניסיון יש לנו בתוך האמונה המבוססת מחקרית ש"אני חסרת קואורדינציה" או "אני חלשה".
המחשבה הזו משנה את ההתנהגות שלנו. היא גורמת לנו להעז פחות או אולי לא להעז בכלל. היא מייצרת לנו דפוסי התנהגות שמובילים אותנו להוכיח לעצמנו שאנחנו חלשים או חסרי קואורדינציה!
הינה, אתה רואה??? שוב נפלתי!!! שוב לא הצלחתי!
ואתם צודקים לגמרי, גם הפעם נחווה כישלון, מוכח מדעית שהמחשבה היתה נכונה. אבל. האם המחשבה הזו משרתת אותנו?
האם המחשבה תגרום לנו לפעול בצורה שתביא אותנו למקום אחר, מקום שאולי לא נכשל בו.
אז בכל פעם שמישהו אומר לי "אני מאמין בעצמי" אני שואלת אותו אם זה עוזר לו תמיד, והאם הוא מוכן לנסות לא להאמין בעצמו במקרים בהם זה לא עוזר לו.
כי להמשיך ללכת באותו מסלול חשיבה יוביל לאותו מקום בו כבר היינו
Comments