איך אתם יודעים מה הגבולות של האני שלכם?

איך אתם יודעים איפה אתם מסתיימים? כלומר, איך אתם יודעים מה גבולות האני שלכם?

כאשר אתם נוגעים בשולחן, למשל, המגע אומר לכם איפה הסוף של הגוף שלכם, אבל כאשר אתם מרגישים אהבה לפעמים אתם יכולים להרגיש שמי שאתם אוהבים הוא חלק מכם. איך אני יודעת את זה? כי לפעמים כאשר כואב למישהו שאתם אוהבים, אתם מרגישים את הכאב אצלכם, אתם עצובים את העצב שלהם ושמחים את השמחה שלהם.

אז לפעמים אתם יודעים היכן גבולות ה"אני" שלכם, ולפעמים הגבולות קצת מטשטשים.

אבל הם לא מטשטשים רק אצל אנשים שאתם אוהבים... האם יצא לכם פעם לראות פציעה במשחק כדור רגל במחשב ולקפוץ כאילו זה קרה לכם? להתכווץ כאילו הברך שלכם הגיעה לזווית בטלוויזיה מולכם?

כאשר אנשים רואים אדם שנפצע המוח שלהם יפעל כאילו הם אלו שחווה את הפציעה, אבל רק כאחד משלושה אנשים, גם ירגישו כאב או חוסר נוחות בגלל זה. קוראים לזה כאב עקיף.

לאחוז אחד מהאוכלוסייה יש חוויה שהיא מאה אחוז כאב כמו האדם שחווה את הפציעה, לתופעה שקוראים לה סינסטזיה. בסינסטזיה לאדם חסר את הגבולות בין הגוף שלו לסובבים אותו, אין לו גבולות של עצמי ברורים. יש כל מיני סוגי סינסטזיה, סינסטזיה מסוג "מגע-מראה" הם מרגישים את הכאב של האדם הנמצא מולם בדיוק באותה עוצמה כאילו הם חוו את הנזק בעצמם.

אני אתן לכם דוגמאות נוספות לסינסטזיה כדי שתבינו את התופעה, אדם עם סינסטזיה לטעם למשל, ירגיש שהוא אוכל תפוח, יהיה לו את הטעם והמרקם בפה אם אני אוכל תפוח מולו. אדם עם סינסטזיה לרגשות, יכעס באותה עוצמה כמוני אם התעצבנתי מולו, הוא לא צריך לדעת מה הסיבה לכעס הוא פשוט ירגיש את מה שאני מרגישה בדיוק.

אם אדם עם סינסטזיה יכול להרגיש כאב משבר כמו האדם ששבר את הרגל מולם, איפה נמצא הכאב בדיוק? ברגל או במוח?