כואב לי להזיז את הברך, אז צריך לנוח, נכון? אז זהו שלא אחרי ניתוח צריך לשמור על תנועה בברך, אמנם זה לא הזמן לצאת למסע כומתה אבל זה בהחלט לא הזמן לשבת עם הרגל על השולחן ולא להזיז אותה. בעקבות הניתוח ובמהלכו הברך מתנפחת ומתמלאת בנוזלים, את הנוזלים האלו הגוף צריך לפנות ולהחזיר למערכת הדם, אבל... אין כלי דם בתוך הברך, מה עושים? זזים תנועה עוזרת לברך להניע את הנוזלים בתוך ומעודדת את הספיגה של הנוזלים על ידי המערכת שזו תפקידה (אם זה מעניין אז קוראים לה הרקמה הסינוביאאלית). בנוסף תנועה מעודדת את השריר לעבוד, מעודדת את המערכת החיסונית לרפא, מעודדת את זרימת הדם מסביב לברך להורדת כאב, בקיצור אחרי ניתוח לא שוכבים במיטה, זזים בהתאם להוראות הפיזיותרפיסט שלכם

אנשים כועסים עלי כאשר אני מדברת איתם על להיות מאושרים, כי הכאב שלהם אמיתי! הם לא בדיכאון, כואב להם ולכן קשה להם! אני מאמינה לכם, לכל אחד ואחד מכם, גם אני הייתי עצובה וכועסת אם היה כואב מסביב לשעון. אם לא יכולתי לשבת בלי לסבול, אם לא יכולתי להתלבש בלי לסבול. אם החיים שלי היו מוגבלים על ידי כאבים גם אני הייתי כועסת על כל העולם. אבל, במוח יש חומרים שתפקידם להוריד כאב, תפקידם לאפשר לנו לעשות דברים שנראים מהצד בלתי יאמנו כמו לרוץ כל יום מרתון למשך חודש. אתם בטח חושבים שצריך לחזק את השרירים כדי להצליח, אבל לא, צריך לאמן את המוח לסבול מכאבים בזמן הריצה ולהתעלם מהם ולהמשיך למרות הקושי. או קחו לדוגמא אנשים שמתאמנים באומנויות לחימה, אגרוף, שחווים כאבים כחלק מהאימון הרגיל שלהם. הם מאמנים את המוח שלהם להתמודד עם הכאב. זה לא האדרנלין, זה חומרים אחרים שדומים לתרופות שנותנים נגד כאבים כמו מורפיום וקאנביס. אלו חומרים אנדוגנים (מיוצרים על ידי הגוף) שתפקידם להוריד כאב. ולכולנו יש את היכולת לשחרר אותם, לא רק לרצי המרתון או המתאגרפים. אז למה הסובלים מכאבים לא נהנים מהיתרונות הנפלאים שהמוח נותן לנו? למה הסובלים מכאבים לא משחררים את החומרים שמורידים כאב? לא יודעים, אבל זה לא מה שחשוב, מה שחשוב הוא שניתן בצורה אקטיבית להפעיל את האזורים האלה. ניתן באופן יזום לבקש מהם להתחיל לשחרר חומרים. למשל מתי זה יכול לקרות? כאשר אנחנו מאושרים, צוחקים, נהנים, מטיילים בחו"ל, מבלים עם חברים ועוד. אז קחו לכן אישור מהפיזיותרפיסטית, ולכו תטפלו בכאב שלכם בלהיות מאושרים, יום אושר שמח לכולכם הרצאה מעניינת על אושר, בטח תהנו לשמוע

זיכרון תנועתי הוא זיכרון שיש לנו לפעולות שאנחנו מבצעים, כמו הליכה או כמו תרגיל שאתם מלמדים מתאמנים. לפעמים יש תרגילים מסובכים יותר הדורשים שילוב של עבודת ידיים, רגליים ונשימה. ובדרך כלל הכל בסדר. זיכרון תנועתי איננו מוטבע במוח כמו זיכרון רגיל והוא הרבה יותר חזק ממנו. קחו לדוגמא את הקומבינציה של הקודן באוטו. אם אני אבקש ממכם להגיד מה המספרים שאתם מקישים אני מניחה שלא תזכרו. אבל אם אני אשים לפניכם קודן ללא מספרים אתם תוכלו בקלות ליצר את התבנית התנועתית. החברות הסלולריות למשל הבינו זאת מהר מאוד, עכשיו כבר אין סיסמא מספרית לטלפון, יש תנועה של האצבע על רשת של נקודות, כי למספר עצמו אין כל משמעות מבחינת זיכרון. זה מספר סתמי לגמרי. זיכרון תנועתי מחובר חזק מאוד עם רגשות, הוא נמצא באותו אזור שאחראי על רגשות ולכן כאב המביא איתו רגשות קשים וחזקים יכול מצד אחד לקבע מאוד מהר תבניות תנועה לא נכונות כמו צליעה. ויכול מצד שני למנוע יצירה של תבניות תנועה חדשות. אנחנו לא נוכל לדעת איזה סוג של תגובה יצר המוח של המתאמן שלנו עד שלא נבחן אותה וההיחסות שלנו באימון לכל תגובה תהיה שונה לגמרי. לאדם שסיגל תבנית תנועה של צליעה, כדוגמא בלבד, כתוצאה מכאב אנחנו נצטרך לבנות תכנית שונה מאשר למתאמן שאר כל אימון צריך להזכיר לו את התרגיל שלימדנו אותו כבר 100 פעמים לפני כן. לא שהוא טיפש, או שכחן, אלא המוח שלו מפריע לו לבצע לקיבוע זיכרון מחדש. אבל יש דרכים לעודד את המוח להשתנות, המוח לא סטטי, הוא דינמי וניתן לשנות אותו לטובה, כמו שבעבר הוא השתנה "לרעה". דרך לדוגמא היא ליצור "שיר" לרצף של תנועות כי זיכרון מוזיקלי נשמר אחרת במוח וניתן לעקוף לקויות דרך מוזיקה. בקיצור יש המון מה ללמוד (-:

בשנת 1971 הציע ד"ר רות מודל על תפקוד כף הרגל, הוא הציע ממדים שניתן לבדקו אותם על כף הרגל ולפיהם לקבוע מה הוא מנח כף הרגל האופטימלי, מאז עברו הרבה מים בנהר, נעשו מאות מחקרים שלא הצליחו להוכיח את דבריו אך הם עדיין נלמדים. משתמשים בהם בעיקר להתאמת מדרסים – בהנחה שיש מנח ספציפי אליו כל בני האדם צריכים לשאוף. הטעות העיקרית של רות היא חוסר התייחסות לכף הרגל כדבר ישות דינמית שבמצבים שונים צריכה להיות במנחים שונים. ברור לכולם כי מנח כף הרגל בישיבה שונה מריצה, נכון? זה פשוט להבין. אבל אתה מבינים שמנח כף הרגל בריצה בעלייה צריך להיות שונה מריצה במישור? או ריצה בחוף היום לעומת ריצה על אספלט? או ריצה ברחובות תל אביב לעומת ברחובות רומא? לשרירים ולכף רגל יש את האפשרות הזו לעשות את ההתאמה וניסיון לקבע את הדינמיות הזו במדרס כף הרגל היא בעייתית. להגיד שיש מנח "נכון" כבר לא קיים, אבל לצערי רוב המדרסים (לא כולם!) היום מתבססים על אותו מנח נכון שהוכח כלא נכון בהמון הזדמנויות. ולכן לא תמיד מדרסים עוזרים ולפעמים הוצאת אלפי שקלים לשווא. השאלה הבאה שלכם צריכה להיות – אז מה כן? לא יודעת לענות על השאלה, כל מקרה צריך להיבדק לגופו ולפעמים אפשר לדמות את תפקוד המדרס על ידי הדבקה של טייפ כדי לנסות לחזות אם מדרס יעזור או לא. בכל מקרה, חישבו פעמיים לפני שאתם עושים הוצאה כלכלית כל כך גדולה. כי גם מי שהמציא את החוקים יודע היום שהחוקים לא נכונים. סרטון מקסים שנעשה על בחירת נעלי ריצה שיתן לכם רעיון על מה אני מדברת

הרבה פעמים שואלים אותי מה ההבדל ביני לבין מעסים ולי ההבדל ברור אבל כנראה לא ברור כל כך למטופלים. אז אני רוצה להתחיל בשאלה: נניח והרכב שלך התקלקל והחלטת ללכת למוסך. והגעת למוסך ואז המוסכניק מיד התחיל לעבוד: החליף לכם שמן מנוע, שמן ברקס, פלגים, את כל הנורות, שם לכם מצבר חדש והוסיף מים למגבים של החלון. לא שכח לנקות את הרכב מבחוץ ומבפנים כולל את המנוע. חזרתם למוסך הוא נתן לכם את המפתחות ואמר לכם "האוטו כמו חדש" יתכן זה נכון, האוטו כמעט כמו חדש, אבל האם הוא טיפל בבעיה בגללה הגעתם? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, למה? כי הוא לא בדק. כי כאשר האוטו משמיע קולות והואא לא נוסע כמו שצריך זה לא תמיד אומר שחסר שמן, יכול להיות שכן, אבל אם לא בודקים לא יודעים. עיסוי ללא בדיקה לגורם הבעיה זה אותו דבר, זה למלא את המצברים, לנקות את ה"רכב" שלנו בכל מקום, זה נהדר, לפעמים יוצאים מרגישים כמו חדשים. אבל, לא תמיד זה מה שצריך כאשר יש בעיה. כאשר מגיעים לטיפול אצל פיזיותרפיסט יתכן כי בסוף הטיפול יראה כמו עיסוי שעשיתם פעם ביערות הכרמל, אבל, וזה אבל גדול, הוא לפני כן דבר איתך, בדק אותך, ומצא כי הטיפול הנכון ביותר בשבילך היום זה עיסוי במקום הספציפי שהוא בחר. ויתכן כי זה אפילו לא יהיה במקום בו כואב לך כי הכאב מושלח או מוקרן. אז לא, אני לא מעסה, אני עושה עיסויים אבל יש לי שני תארים ואין סוף קורסים נוספים כדי שבסוף בטיפול אני אדע מה הבעיה. ותאמינו לי שאחרי שמצאת מה הבעיה לטפל בה זה החלק הקל. ואם נחזור לדוגמא של הרכב שלך, מה הייתם מעדיפים? לטפל בבעיה או להגיע כל פעם לתקן משהו אחר עד שהמוסכניק בטעות יקלע לבעיה. לאיזה מוסך אתם לוקחים את הרב שלכם עכשיו? למוסך שנראה יפה ומרשים או למוסך שכאשר אתם נכנסים פנימה המוסכניק רק מלהקשיב לרעש של המנוע הוא יודע שנשבר המיסב של הגלגל ובמקום לפרק את כל המנועה הוא רק מחליף אותו? אז אין לי שום דבר נגד עיסוי, הרכב שלי מקבל טיפול 10,000 אז למה אני לא? למה לא להתפנק כל חודש? אבל בכל מה שקשור לטיפול, צריך אבחון ולזה צריך איש מקצוע.

רוב הנשים שמגיעות אלי לאחר לידה מספרות לי שבלילה כאשר הן מניקות הן עוברות בשירותים "על הדרך" כדי להרוג שתי ציפורים במכה. הן לא מבינות מה לא בסדר בזה ובנוסף מתלוננות גם על עליה בתכיפות בריצה לשירותים, קושי בהתאפקות ולפעמים בריחות שתן. הליכה יזומה לשירותים בלילה היא בחירה לא נכונה מכמה סיבות. הגוף הוא מכונה של הרגלים, אם מגישים לנו ארוחת צהריים בעבודה כל יום בשעה 13, גם בסופי שבוע אנחנו נהיה רעבים סביב השעה אחת, כי הגוף התרגל. אם אנחנו רגילים ללכת שלוש פעמים בשבוע לחדר כושר כאשר נחסיר פעם אחת בגלל אירוע בעבודה זה ירגיש לנו לא טבעי לא להיות ביום שני בערב בשיעור זומבה. אם אנחנו קמים כל שעתיים בלילה לשירותים כי זה מתחבר להנקה אנחנו מרגילים את הגוף ללכת לשירותים כל שעתיים וכאשר התינוק יפתח פערים באכילה בלילה אנחנו נמשיך לקום לשירותים. כי המוח התרגל. בנוסף, שלפוחית השתן היא שריר שיכול להתרחב ולהתכווץ (קצת דומה לקיבה), כאשר אנחנו הולכים לשירותים לעיתים תכופות אנחנו מרגילים את השלפוחית לא להתרחב (כמו כאשר אוכלים מעט כל פעם על מנת להרגיל את הקיבה להתכווץ). כאשר השלפוחית קטנה היכולת אגירה שלה היא קטנה והתוצאה היא עליה בתכיפות ריצה לשירותים שעלולה גם להוביל לקושי בהתאפקות. התאפקות דורשת מתיחה של דפנות השלפוחית והרפיה של שריר השלפוחית. אם לא הרפינו את השריר הרבה מאוד זמן הוא לא זוכר איך להרפות, הוא לא התאמן על זה ולכן אנחנו יכולים להגיע לקושי בהתאפקות. אז אתם יכולים לשאול אותי מה התחיל קודם, הביצה או התרנגולת, האם הקושי להתאפק והעליה בתכיפות הביאה להשתנה בלילה בהנקה או ההפך. מבחינתי זה לא משנה. אני מבקשת מנשים להימנע מהשתנה יזומה בלילה – השתנה לא על בסיס צורך להשתין אלא כי זה נוח מבחינת זמנים. אז אם אתן בשלב הזה של החיים, עם לוח זמנים שמסתובב סביב הילד, אני ממליצה לכן לשמור על הרגלי השתנה נכונים

כל מה שרציתם לדעת על כאב מנקודת מבט של אדם מחוקרי הכאב המיוחדים ויצירתיים בעולם.

תמיד מצחיק אותי כשמגיע מטופל עם אבחנה של "מרפק טניס" מכיוון שרובם ככולם לא שיחקו דקה טניס בחיים שלהם. אבל זה השם הנפוץ לכאב בצדו החיצוני של המרפק, אז נקבל אותו. הסיבה לכאב לא תמיד מובנת לרופאים מכיוון שבחלק ניכר מהמקרים כאשר בודקים את המרפק לא מוצאים שום דבר וטיפול במרפק לא תמיד עוזר. פעם חשבו שיש במקום דלקת אך לאחר שהרפואה השתכללה והבדיקות נעשו יותר נפוצות וזולות נמצא כי אין דלקת באזור. אז אתם בטח רוצים לדעת מה יש באזור, נכון? אז זהו, שאני לא יכולה להגיד לכם מה יש לכם, וזה בגלל שיש הרבה סיבות לכאב במפרק. הסיבה לגירוי שמגיע למוח יכול להיות כל רקמה באזור – שריר, רצועה, מפרק בעצמו, עצב, צוואר ועוד. האומנות של הפיזיותרפיסט היא למצוא את הגורם ולטפל בו. אז איך מטפלים? בגלל ששני אנשים יכולים להגיע אם כאב בדיוק באותו מקום אבל לאחד יהיה הקרנה מהצוואר והשני זה יהיה שרירים סביב המרפק הטיפול יהיה מאוד שונה בין השניים. ולכן, אני לא יכולה לתת "מתכון" לטיפול בכאב חיצוני במרפק. צריך לבדוק לעומק לא על ידי אמצעי הדמייה (אולראסאונד, צילום וכדומה) אלא בבדיקה ידנית אצל איש מקצוע. מה אני יודעת בוודאות? שאסור לעשות זריקה של סטרואידים, מחקרים מראים באופן חד משמעי כי בטווח הארוך, (אחרי 3 חודשים ואילך) מצבם של האנשים עם הזריקה הופך להיות גרוע יותר מאנשים שבכלל לא טיפלו בעצמם נכון, מחקרים מראים הקלה ב6 שבועות הראשונים, אך ההקלה היא זמנית בלבד. בהשוואה לשיטות טיפול אחרות לטווח הקצר בחלק מהמחקרים ישנו שיפור בעקבות הזריקה, אך כל שיטות הטיפול האחרות עולות על יעילות הזריקה לטווח הארוך ואינן מציגות תופעות לוואי הקיימות בזריקה של סטרואידים לגוף. עכשיו בטח תשאלו אותי, אז למה הרופא המליץ לי? אני לא יודעת, אני רק יכולה להגיד לכם כי ההמלצות העולמיות הן חד משמעיות נ ג ד זריקה של קורטיזון למרפק וזה לא מקובל במדינות אחרות. אז תעשו לי טובה, תלכו להיבדק אצל פיזיותרפיסט כי הרבה יותר קשה לנו לטפל במישהו שכואב לו במרפק בגלל זריקה בנוסף לבעיה הראשונית

באמת, נמאס לי לקרוא שטויות ברשת, באינטרנט, בכל מיני אתרי הרוצים "לעזור" על ידי מסירת מידע שהוא לא נכון, איך אני יודעת שהוא לא נכון? כי יש המון מחקרים שמוכיחים ההפך אבל זה המידע הזה מוכר יותר טוב, הוא מופיע באתרים גדולים ומושקעים שממומנים על ידי חברות בעלות אינטרסים כלכליים ואז אתם – הקוראים שהם לא אנשים מקצוע – מאמינים! כי אז יקנו כסאות מיוחדים, כריות, שולחנות, ועוד ועוד אין קשר בין יציבה לא נכונה לבין כאבים אם כואב משנים תנוחה, זה לא חשוב איזו, מה שמתאים לכם, רק תזוזו

הגיעה אלי אישה עם מגרנות של שנים, היא הגיעה בעקבות כאבים בצוואר וכאשר תשאלתי אותה אם יש לה גם כאבי ראש הוא אמרה שכן אבל "את לא יכולה לעזור לי זה מגרנות ואני מקבלת כדורים בשבילם". מסתבר שהיא לפחות פעמיים בשבוע סובלת מכאבי ראש חזקים הכוללים בחילות ורגישות לרעש. אבל בזה היא לא רוצה לטפל, כי היא עשתה כבר את הכל והיא לא רוצה לבזבז על זה כסף כי אין מה לעשות – זאת מגרנה אז רק לידע כללי, אף אחד לא סגור על מה זה מגרנות. מחקרים לא מצליחים להיות תמימי דעים לגבי המקור לכן יש ספר עב כרס בנושא עם המון הגדרות לסוגים שונים של כאבי ראש. כאשר הרבה פעמים הרופא המאבחן לא ידע איזה סוג מגרנה יש לך. אבל מה שכן יודעים שלכאב ראש יש הרבה פעמים טריגר, משהו שמעודד את התחלתו. למשל חוסר שתייה או אכילה, כעס, רעש, וגם בעיות צוואר. יש קשר עצבי בין הצוואר לבין העצבים הנותנים תחושה לפנים ולקרקפת. ולכן כמו שיש כאבי גב והקרנה לרגל יכולים להיות כאבי צוואר עם הקרנה לראש (חשוב לי לציין כי אלה לא כאבים על בסיס פריצת דיסק או משהו דומה, המסלול פה הוא קצת יותר מסובך להסבר לכן אני אוותר, תוכלו לשאול אותי בפרטי). אז התחלנו לטפל בצוואר הכאב צוואר השתפר אך פתאום התברר שהיא צריכה להשתמש בפחות כדורים כאשר מגיע הכאב ראש. לאט לאט הכאב הופיע בתדירות נמוכה יותר, בעוצמה נכומה יותר עד שבסוף הוא נעלם לגמרי. היום היא ספרה לי שהבת שלה תקשרה לשאול אותה אם לקחת מרשם לכדורים המיוחדים שלה מהרופאה והיא הבינה שבעצם היא כבר לא צריכה

כל מה שרציתם לדעת על כאב, ריצה, מדרסים, ריצה יחפה.

אני חושבת שאני שומעת את המשפט הזה אולי פעם ביום ממטופל זה או אחר, אז בואו נסגור את הפינה הזו – זה לא נכון. אם כואב לכם בריצה והחלטתם להוריד את הריצה בגלל הכאב זה חבל, אבל מובן. זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק לחלוטין לרוץ. כמו שאם כואב לכם הגב בישיבה אתם לא מפסיקים לשבת. אתם יכולים להימנע מישיבה זמן מה עד שאתם חוזרים לתפקוד רגל, כך אתם צריכים לנהוג בריצה, אתם יכולים להימנע לזמן מה ולחזור לרוץ כרגיל. קצת קשה לי הבין את ההיגיון מאחורי הבחירה של להפסיק פעילות גופנית אירובית בגלל כאב, הרי ברור לכם שפעילות גופנית משפרת את תפקוד הלב, הראות, הכליות, מערכת העיכול, אפילו מחקרים מראים את ההשפעה החיובית על תפקוד המוח כמשפר מדדים כמו זיכרון ופתרון בעיות בגיל מבוגר. אז אתם תוותרו על כל היתרונות האלה רק בגלל שמישהו אמר לכם (ואני מכלילה בתוך המישהו גם רופא שאמר לכם) שזה לא בריא לגב? אז תצאו לרוץ, תשמרו על הגוף שלכם בריא בכל אחת מהמערכות החשובות ומצילות החיים שלנו. מה עדיף לקחת כדור נגד כאבים או לעשות ניתוח צנתור בגלל סתימה של עורק בלב?? ותטפלו בעצמכם כבר!! אז יללא תחזרו להתאמן