למה אני לא מגלה לך את הסוד לפתרון כל הכאבים הכרוניים? הרי אם אני מטפלת באנשים כל כך הרבה שנים בטח יש לי איזה שהוא סוד שאני לא מגלה, או יכול להיות שאני סתם שרלטנית ומבטיחה הבטחות ריקות כמו שאר רופאי האליל, הסיבה שאני לא מגלה לך היא שאין סוד. פתרון אחד לא קיים, אין דרך אחת לפתור כאב, אין אפילו מאה, יש רבע מ 7.442 מיליארד דרכים לפתור כאב, כי אצל כל אדם כאב הוא שונה ולכן הפתרון הוא אחר. יתכן כי לשני אנשים יש כאב בדיוק באותו מקום שהתחיל בדיוק באותו הזמן והכאב הוא בדיוק באותה עוצמה, ויתכן כי הם אפילו תאומים זהים, עדיין הפתרונות יהיה שונה כי האחד אוהב לשחק כדור סל והשני לשחות, האחד עורך דין והשני מורה בבית הספר. אנשים הם לא מכונות, הם לא נשלחים למוסך לתיקון ויוצאים כמו חדשים, אנחנו רקמה חיה שמכילה חוץ משרירים, מפרקים, רצועות ודיסקים גם אהבות, כעסים, חלומות, ופחדים, וגם המון המון רצונות, ולכן טיפול באחד לעולם לא יהיה שווה לטיפול במטופל אחר. אז הלוואי שהיה לי את ה-תשובה, אבל אין אני יכולה לעזור לך למצוא את התשובה שלך והיא לא תהיה נכונה למישהו אחר, היא תהיה נכונה רק לך.

רוב האנשים חושבים שכאשר יש פציעה, כלומר נזק, המוח מקבל את המידע ובום אומר שכואב. כאשר למעשה זה רחוק מאוד מהמציאות. גם כאשר יש מידע המגיע למוח האומר שיש סכנה או נזק עדיין המוח מחליט ומשנה את עוצמת הכאב בהתאם לגורמים נוספים, גורמים אלו הרבה פעמים לא קשורים לנזק שנגרם. למשל צבע. במחקרים שעשו על כאב מצאו שכאשר נותנים לאנשים גירוי מכאיב לדוגמא זרם חשמלי או קור, ומראים להם ברקע אור אדום או ירוק באותו הזמן רמת הכאב הייתה שונה. עכשיו נחשו בעצמכם, איזה צבע גרם לתחושה של יותר כאב? אדום או ירוק? ברור מאליו שהצבע האדום יגרום ליותר כאב, כי ברור שאדום הוא יותר "רע" לעומת ירוק שהוא צבע "טוב". זה כמובן חוצה אוכלוסיות ורואים זאת במחקרים בכל מיני מדינות. חוקרים שרצו לבדוק את השפעת הצבע על הכאב ביקשו מקבוצה של אנשים לתת את חוות דעתם על עוצמת כאב של גירוי חשמלי קבוע. כל נבדק קיבלת משקפי מציאות מדומה בה הוא ראה את היד שלו כאשר בכל פעם האזור המגורה נצבע בצבע שונה. פעם כחול, פעם ירוק ופעם אדום, שוב נחשו מתי כאב יותר? אם כאב היה כל כך ברור – יש נזק ובום יש כאב אז צבע שאנו רואים לא צריך להשפיע על עוצמת הכאב. אבל הוא כן... מכאן שכאב הוא לא כל כך פשוט והוא קשור להמון גורמים נוספים שתלויים באדם עצמו ולא בשינוי בחל בתוך גופו. בגלל שכאב הוא חוויה המתארת את מידת הסכנה שהמוח מאבחן ולא את מידת הנזק, ככל שיהיו יותר מרכיבים של סכנה בתוך המשוואה הכאב יגדל. יתכן כי הנזק המקורי הינו מינורי ולא היה גורם לכאב כלל אם לא היה גורם נוסף המשפיע על הסכנה. בפעם הבאה שאתם מדברים או חושבים על הכאב שלכם, תחשבו גם על כל הגורמים הנוספים שיכולים להשפיע עליו ותדעו כי הנזק איננו מקושר למידת הכאב. מה תגידו אם אספר לכם שצבע משפיע גם על תופעות בריאותיות אחרות? יש קשר ישיר בין השפעת תרופות לבין הצבע שלהם, במחקרי פלסבו אנשים הגיבו שונה לאותו חומר (סוכר או כלום אחר) אחרת רק בגלל הצבע של הכדורים. למשל כדורים אדומים הם מעוררים, כדורים צהובים הם אנטי דיכאוניים, ירוקים הם מורידים חרדות בעוד לבנים עוזרים יותר לכאב. כחול לעומת זאת הוא מרגיע. חברות התרופות משתמשות בצבע על מנת לחזק את האפקט של התרופה. אמממ הגיוני? זה הופך להיות עוד יותר מוזר כאשר בודקים את זה באיטליה. באיטליה שימוש בכדורים בצבע כחול גורם לתגובה מעוררת ולא מרגיעה, ההפך מכולם. מחקרים בכל העולם מגיבים באותה צורה ודווקא האיטלקים לא? איך יתכן? התשובה כנראה נמצאת בסרטון. האיטלקים מאוד אוהבים את קבוצת הכדור-רגל שלהם, זה בדם שלהם הספורט וכולם עוקבים אחריו באדיקות. ו.... הצבע הלאומי של הקבוצה שלהם זה כחול. יתכן כי אצל איטלקים קיים קישור במוח בין הצבע הכחול לבין עוררות ולא לרוגע, אצלם הצבע מסמל את הספורט האהוב – כדור רגל לאומי. כלומר התרבות גם יכולה להשפיע על התגובות הגופניות והבריאותיות שלנו.

ביום שישי נעקצתי על ידי דבורה או צרעה (לא ברור כל כך), וכפיזיו כאב בהתחלה התעלמתי מהכאב אבל לאט לאט הוא החמיר, מכאב מקומי זה הפך לאזורי, ואז לכל היד, שכמה וצוואר, היד כולה התנפחה, היה לי קשה לאגרף את האצבעות, קרה מה שמעולם לא קרה לי בחיים, הכאב העיר אותי בלילה ולא הצלחתי לחזור לישון. ולילה אחר כך לא הצלחתי להירדם בכלל בגלל הכאבים, אני לא מספרת לכם א זה כדי לקבל רחמים, אני מספרת לכם את זה כי זה גרם לי לחשוב על המטופלים שלי, ועל איך מטפלים ורופאים חושבים עליהם, אם לא מוצאים "סיבה" לכאב אז מצקצקים בלשון ומתייחסים אליהם בזלזול, הם שקרנים, מנסים לעבוד על הביטוח, מנסים לקבל ימי מחלה, מתבכיינים. וזה מעצבן אותי! מי שלא ישן בלילה מכאבים הוא לא שקרן, יתכן כי עם הכאב הגיע המון חרדה, גם אני הייתי נלחצת אם היה כואב לי אבל לא היו מוצאים סיבה, אבל כאב זה כאב לא משנה מה הסיבה לו, אף אחד שפוי בדעתו לא יבחר לא לתפקד בגלל כאב אם יש לו אופציה אחרת, כמו להחליף עבודה, אם המוח "בוחר" בכאב כנראה הוא לא רואה אופציה נוספת. זה תפקיד המטפל, לתת לגוף אפשרויות אחרות, להציע דרכים אחרות לנוע, ולהראות לסובל שלפעמים יש בחירה בין לשבת בבית ולא לעשות כלום בגלל הכאב, לבין לצאת ולעשות דברים למרות הכאב, וכמובן, לעשות מעשה על מנת להשתחרר מהכאב, להיות אקטיבי ולא רק לחכות שמישהו אחר ייקח את הכאב, להתנהל פסיבי.

כלומר, פעילות גופנית זה יפגע בי כי זה שוחק את הגוף, או שזה יעזור לי כי כולם אמרו לי שצריך? זה כואב לי אז להפסיק, או להתעלם ולהמשיך? כדי לעזור לכם בהתלבטות, או בהרהורים אני אתן לכם קצת מידע, הגוף שלנו הוא לא באמת רכב, לפחות לא במושג המכאני של המילה, בניגוד לרכב שצריך מוסך כדי לתקן אותו, הגוף מתקן את עצמו. מה צריך כדי שהגוף יתקן את עצמו? שינה מספיקה, תזונה בריאה, וכמובן תנועה. למה תנועה אתם שואלים? האמרה if you don’t use it you will loose it זו התשובה, בניגוד לאוטו שהיא מכונה "טיפשה" הגוף זו מכונה חכמה, הגוף מגיב ובונה כאשר יש צורך, הוא שומר על שריר, מפרק, רצועה חזקים שיש צורך, ומאבד ומפרק שאין צורך. אנחנו לא כמו שמשתמשים בצמיגים של אוטו והם נשחקים בכל קילומטר שעובר. בטח קרה לכם או אתם מכירים מישהו שהיה לו גבס ולאחר הגבס האזור מתחת לגבס נראה אחר, העור שונה, השיעור על העור שונה, השרירים שונים, מה שאין בו שימוש משתנה לרעה, לעומת זאת כאשר מתרגלים ומשתמשים באזור מסוים כמו בריקוד, בשטיפת כלים, במשחק באולינג, בריצה, ברכיבה על אופניים הגוף והמוח שומרים על המבנה התקין של הגוף. אז למה זה כואב? אני אחזיר לכם בשאלה, מה כל כך רע שזה כואב? האם כאשר אתם עושים פעילות אתם עושים יותר ממה שהגוף יכול למשל כאשר קמתם בבוקר והחלטתם לרוץ מרתון כאשר אין לכם את הכושר המתאים? יתכן שיכאב לכם כי המוח ינסה להגיד לכם להפסיק. או האם אתם קמים בבוקר ועושים דברים טריוויאליים כמו שטיפת כלים והמוח צועק שהוא רוצה שתפסיקו? המוח מנסה להגיד לכם להפסיק כי הוא לא מרוצה, מה תעשו כדי לרוץ מרתון? תתאמנו! מה ההבדל בין מרתון לשטיפת כלים? כלום! גם לזה אתם יכולים להתאמן! להתחיל בשטיפת כוס אחת ואחר כך שתיים, ולאט לאט לבנות את הסיבולת שלכם לשטיפת כלים. נכון, כולם יכולים לשטוף כלים ורק אתם לא, אבל יש גם מלא אנשים שרצים מרתון ואתם לא. מה ההבדל? הם התאמנו ואתם לא, אז התשובה לשאלה היא כן! לעבוד עם הגוף, להזיז אותו, לעשות תנועה שאהובה עליכם, משהו שאתם רוצים לחזור לעשות, ולא לפחד, כל המחקרים מראים שתנועה משפרת את מצב הגוף, אפילו הוכח כי ריצה אינה פוגעת בגב בניגוד לכל השמועות המסתובבות בחוץ. מצרפת לכם צילום של המחקר. כמה לעשות? כמה שאתם מסוגלים ובכל שבוע קצת יותר. אז לכל היושבים ומפחדים, צאו החוצה ותיהנו!

יש לאנשים נטייה לחשוב כי בכדי לרוץ צריך לצאת ולהזיז את הרגליים יותר מהר ובסוף תרוצו. צודקים. לא מתווכחת עם עובדות. אבל... ויש אבל גדול כאשר מתאמנים למשהו גדול כמו מרתון אי אפשר לבנות תכנית אימון לבד, גם לא בעזרת תכניות אימון באינטרנט או באפליקציה בטלפון. יש לקחת בחשבון טמפרטורה בחוץ, שעות שינה, עומס בעבודה, עומס רגשי, משתנים שהמחשב לא יודע ולא לוקח בחשבון. אז רוצים להתאמן לבד לריצת לילה בתל אביב זה מרחק שהוא סביר להתקדם לאט ובהדרגה. ריצת מרתון דורשת הרבה יותר מהגוף ולכן צריך ללמד את הגוף אחרת להתכונן אליה. אני אישית יצא לי לטפל בבחור שהצליח לרוץ מרתון אחרי פציעה רצינית חודשיים לפני המרתון רק בזכות מאמן אגדי ששמר לו על סיבלת לב ריאה בעזרת רכיבה על אופניים נייחים בבית בדפקים גבוהים. אז אנשים יקרים, אל תחליפו ידע, ניסיון וכישרון באפליקציה. כי בסופו של דבר מה שעלול לקרות הוא שאתם תשלמו לי במקום לשלם למאמן.

אני אתחיל מהסוף – כלום! ואם נורא בא לכם להתווכח איתי, ואתם בטוחים שהכאב שלכם נובע מחוסר איזון של האגן כי הרגליים לא באורך שווה, אז אולי תקראו עד הסוף לפני שאתם כועסים. בואו נתחיל קצת מהעובדות, עצוב אבל נכון, אנחנו לא סימטריים, אנחנו לא נולדים סימטריים ולא מתפתחים סימטריים, ומעניין לדעת שכאשר מראים לאנשים תמונות של אנשים שעשו להם פוטושופ על מנת שהפנים שלהם יהיו סימטריים הם מדרגים את האנשים האלה כמכוערים. אז לא רק שאין סימטריה, היא גם לא חיובית. עובדה נוספת היא שעל מנת לבדוק אורך רגליים צריך לעבור סידרה של צילומי רנטגן ספציפיים על מנת לדעת. בדיקה על ידי מראה עיניים היא לא מדויקת, הסתכלו על עצמכם במראה עומדים ושימו לב כי שינוי במיקום הרגל שלכם משנה את גובה האגן שלכם, בצורה שיכולה להיות משמעותית. עובדה אחרונה ובעצם הכי חשובה, נניח ונולדתם עם הבדל באורך רגליים, במשך העשורים שאתם מסתובבים על פני כדור הארץ עם הבדל זה הגוף התארגן סביבו. תחשבו על זה שנייה, נולדתם עם הבדל קל ולאט ככל שגבתם עם הגיל האגן שלכם התאים את עצמו, הגב התאים את עצמו, חגורת הכתפיים התאימה את עצמה, הראש ואפילו שרירי העיניים התאימו את עצמם על מנת ששדה הראייה יהיה ישר אל האופק. מכאן שאי אפשר לשנות את אורך הרגליים עכשיו, אחרי שנים של התאמות כי זה עלול ליצור בעיה ששינוי ביום אחד יתקן התאמות של שנים. אז מה עושים? שום דבר! הגוף היא מכונה מושלמת, אם היא התאימה את עצמה לאסימטריה הנורמלית של הרגליים לא צריך לתקן זאת. אז למה כואב לי? אני לא יודעת, אבל אני יכולה להבטיח לך שהבדל באורך רגליים זו לא הסיבה. מתי כן צריך לטפל בהבדל באורך רגליים? כאשר השינוי באורך הוא פתאומי, כמו קיצור של רגל אחת כתוצאה משבר, או ניתוח, או מחלה. אז הגוף לא התאים את עצמו במשך שנים ואז צריך לתקן את החוסר ההתאמה. כי במקרה זה ירגיש לסובל כאילו ביום אחד אותו אדם הולך עם נעל עקב על הרגל שלא נפגעה. אז תשאירו את המחשבות השליליות ותמשיכו הלאה **אה, וגם מחקרים מראים שאין קשר בין הבדל באורך רגליים לבין כאב.

היום הגיע אלי איש יקר שנפרדו דרכנו כי הכאבים נעלמו, השיחה אתו הייתה מעניינת, דברנו על מטרה בחיים, על שינוי, על צמיחה, על כל מה שמעסיק אנשים בחיי היום יום, גם הוא מטפל באנשים. בסוף הטיפול הוא שאל אותי איך למנוע מכאבים שלא יחזרו, מכיוון שהכאב נעלם אחרי טיפול אחד הוא קצת חושש שזה טעות והוא בטח יחזור. (הוא=כאב, כי הרי הוא היה חבר שליווה כל כך הרבה זמן לא יתכן שהוא יעלם כל כך מהר) אז התשובה היא תנועה! טיפול בפסיבי הוא לא מונע כאב הוא חלק מהשחרור מהכאב אבל מניעה היא תנועה. ואז הוא שיתף אותי בכאבי ברכיים וקרסוליים המופיעים לפעמים בריצה, ונעלמים אחרי יומיים. אז חברים וחברות יקרים, כאב לפעמים זה דבר נורמאלי, רצתם יותר מידי, או שרצתם כאשר לא ישנתם בלילה לפני והגוף עייף, או שרצתם כאשר מעל הראש שלכם יש ענן דאגות שלא נותן לכם מנוח. הגוף הוא דינאמי, הוא מתחזק, הוא משתנה והוא מגיב לסביבה שלו, ולפעמים הגוף יגיד לכם, אני צריך מנוחה קלה. אז רצתם והרגשתם חוסר נוחות בברכיים, אז אתם יכולים לחכות יום עד לאימון הבא, אתם יכולים לרוץ למרות זאת יום למחרת אך בקצב איטי יותר או מרחק קצר יותר. כאשר אני אומרת מנוחה קלה זה לא אומר מנוחה של שבועיים כי הגוף אוהב תנועה, הוא בנוי לתנועה. אז צאו לכם לדרכם, את ארגז הכלים שלכם תמלאו בפעילויות שמשמחות אתכם, ואל תשכחו לזוז! אין צורך בהכשת נחש על מנת לפגוש "אי-שימוש נלמד" גם אמונות יכולות לגרום לאי שימוש נלמד, למשל מכירים התמונות של נשות שבטים עם טבעות סביב הצוואר – הרי לכם אי שימוש נלמד כתוצאה מאמונה. זה נשמע רחוק, בשבטים מרוחקים אי שם בג'ונגלים אבל גם פה אצלנו יש אמונות כאלו, למשל אמרו לכם פעם שאסור להתכופף מהגב? רק מהברכיים? הינה, אמונה לא מבוססת שבה יוצרים אי שימוש נלמד או שאחרי תאונה צריך לשים צווארון או שחייבים להישען אחורה בכיסא יש בנינו כל מיני אמונות טפלות לגבי תנועה המונעות מאתנו תנועה, ואם נעשה פחות המוח ידע פחות והינה – if you don’t use it you lose it אז תתחילו לזוז, תרגישו חופשיים לעשות הכול, אם זה ניתן לביצוע על די הגוף זה כנראה אפשרי לביצוע. אם אתם לא חזקים מספיק כדי לבצע כי כבר שנים אתם נמנעים מתנועה – תתחילו לבצע אותה בהדרגה. אף אחד לא רודף אחריכם, והכל ניתן ללמידה מחדש. תקראו את הכתבה שך פרפ יורם יובל https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5006724,00.html

כדי להפסיק לסבול מכאבים צריך להשתנות, צריך לשנות את אורך החיים, צריך לשנות את הדרך בה חושבים, צריך לצאת לדרך חדשה. לכל הקוראים שרוצים להגיד לי "אני לא רוצה לשנות, אני רוצה שתתקני אותי" אני רוצה להזכיר את דבריו של איינשטיין: "אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות אחרות" אם אתם קוראים את מה שאני כותבת הרי שהדרך בה בחרתם לא התאימה, הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה, ואין דרך לעקוף את המכשולים, צריך להתמודד איתם. בחודש שעבר נפגשתי עם פרופסור רולניק העומד מאחורי מחקרים העוסקים בתורת השינוי, איך גורמים לאנשים לזוז מנקודה א' לב' המחקר שלו התחיל בהתבוננות על התמכרויות קשות כמו סמים ואלכוהול ועכשיו כ50 שנה אחרי וכמעט 600 מחקרים ברחבי העולם בנושא יש לו התערבות המעודדת אנשים לנקוט פעולה לצאת מאזור הנוחות שלהם ולעשות שינוי גם אם אתם חושבים שאין לכם מוטיבציה לעשות, יש לנו דרך לחפש אצלכם את הכוחות לשנות.

הקשר הקלוש בין אמצעי הדמייה הוכח בכל מחקר אפשרי, בכל מפרק ותלונה אפשרית בתחום האורתופדיה, ביחד עם זאת אנשים ממשיכים לרוץ לבדיקות, ממשיכים לסמוך על הבדיקות כדי לעשות החלטות טיפוליות, כאב זו לא סיבה לניתוח, זו סיבה לטיפול שמרני, ניתוחים ברוב המקרים שווים לפלסבו ביכולת שלהם לטפל בכאב, תודה רבה ליניב נודלמן Yaniv Nudelman על התרגום לעברית תקשיבו, תחכימו, ותחשבו פעמיים לפני שאתם מתעקשים שהרופא יעשה לכם בדיקת הדמיה

בואו נדבר על זה, שירותים ציבוריים, אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם למה פיזיותרפיסטית בכלל מדברת על שירותים ציבוריים? בגלל רצפת האגן שלכן בנות, נכון, זה מגעיל לשבת על האסלה שם, אבל כדי לעשות מספר אחד או שתיים צריך שרצפת האגן תהיה רפויה, אבל, כאשר עומדים באוויר מעל האסלה היא לא באמת יכולה להיות רפויה כמו שצריך, אז אתן יכולות להגיד לי, שטויות, שתעבוד ותתחזק , נכון? אז לא, ממש לא, רצפת האגן צריכה ללמוד לעבוד ולנוח, זה כמו שתלכנה לישון אבל השרירים יעבדו ולא ינוחו, יש לזה מחיר, ואצל כל אחת המחיר הוא שונה אז מה עושים? מנקים, מסתובבים עם מגבונים לניקוי קטנים בתיק ובכל פעם שמגיעים לאסלה מלוכלכת, מנקים אותה תחילה. ואז יושבים ונותנים לשרירים לנוח כאשר הם צריכים זאת. למה אני בכלל מדברת איתך על זה עכשיו, כי אני נמצאת בפריז ויש להם פטנט גאוני, חומר חיטוי לניקוי האסלה בשירותים! ליד הנייר טואלט, גאוני, נכון?