ביום שישי נעקצתי על ידי דבורה או צרעה (לא ברור כל כך), וכפיזיו כאב בהתחלה התעלמתי מהכאב אבל לאט לאט הוא החמיר, מכאב מקומי זה הפך לאזורי, ואז לכל היד, שכמה וצוואר, היד כולה התנפחה, היה לי קשה לאגרף את האצבעות, קרה מה שמעולם לא קרה לי בחיים, הכאב העיר אותי בלילה ולא הצלחתי לחזור לישון.
ולילה אחר כך לא הצלחתי להירדם בכלל בגלל הכאבים, אני לא מספרת לכם א זה כדי לקבל רחמים, אני מספרת לכם את זה כי זה גרם לי לחשוב על המטופלים שלי, ועל איך מטפלים ורופאים חושבים עליהם, אם לא מוצאים "סיבה" לכאב אז מצקצקים בלשון ומתייחסים אליהם בזלזול, הם שקרנים, מנסים לעבוד על הביטוח, מנסים לקבל ימי מחלה, מתבכיינים.
וזה מעצבן אותי!
מי שלא ישן בלילה מכאבים הוא לא שקרן, יתכן כי עם הכאב הגיע המון חרדה, גם אני הייתי נלחצת אם היה כואב לי אבל לא היו מוצאים סיבה, אבל כאב זה כאב לא משנה מה הסיבה לו, אף אחד שפוי בדעתו לא יבחר לא לתפקד בגלל כאב אם יש לו אופציה אחרת, כמו להחליף עבודה, אם המוח "בוחר" בכאב כנראה הוא לא רואה אופציה נוספת.
זה תפקיד המטפל, לתת לגוף אפשרויות אחרות, להציע דרכים אחרות לנוע,
ולהראות לסובל שלפעמים יש בחירה בין לשבת בבית ולא לעשות כלום בגלל הכאב, לבין לצאת ולעשות דברים למרות הכאב, וכמובן, לעשות מעשה על מנת להשתחרר מהכאב, להיות אקטיבי ולא רק לחכות שמישהו אחר ייקח את הכאב, להתנהל פסיבי.
Comments