ראיון על כאבים הריון ולידה

לפני כמעט 20 שנה התחלתי את הצעד הראשון שלי בבודהיזם,

כמובן, כמו כל דבר אחר בחיים התחלתי הכי הארד קור, קורס ויפאסנה, בהודו, עשרה מים של שתיקה ומדיטציה מהבוקר ועד הערב.

אכלתי עשבים, ישבתי שעות, ולמדתי המון, בעיקר על עצמי. הויפאסנה הפכה את החיים שלי, היא, ללא כל ספק, השינוי הגדול ביותר שעברתי. הסיבה שאני כל כך ממעטת לדבר עליה היא בגלל המשמעות שלה עבורי.

לארץ חזרתי אדם אחר, החברים ללימודים קצת התקשו להתמודד עם השינוי, אבל לא רציתי לוותר על המתנה הזו שקיבלתי. היכולת לראות את שני הצדדים לכל מטבע.

אחרי הויפאסנה הראשונה המשכתי להגיע פעם בשנה והפסקתי רק בהריון של נטע לפני 12 שנה.

גם על האירוע השני הגדולה ביותר בחיי אני לא מדברת, הלידה של נטע, לא בגלל החוויה המרוממת והפיכתי לאימא, זה אולי נחמד לבתי קפה וקורות חיים מפונפנים, אלא בגלל שהלידה ריסקה אותי לחתיכות.

אחרי הלידה הייתי אדם אחר, החברים שליוו אותי ניסו להבין מה עובר עלי, דיברו על דיכאון של אחרי לידה, התלחששו מאחורי גבי על טיפול, אבל אני למדתי שיעור חשוב נוסף. הקשר הבלתי מנותק בין הגוף לנפש.

שבוע שעבר, כמעט 20 שנה אחרי המדיטציה הראשונה, וכמעט 12 שנה אחרי הלידה הראשונה ישבתי וחיברתי את שני האירועים הכי גדולים שעיצבו אותי בשיחה עם מיילדת ודולה.

שיחה על כאב, על סבל, שיחה על קבלה של הקושי והתבוננות בו תוך כדי החוויה.

אם אתם רוצים להקשיב לפרק אתם מוזמנים :

https://open.spotify.com/episode/1Ey2sC3pf4uRKQuKnHFR1H?si=-Bw2_tR9TR6hLadk1rebOA