• עדי דוידוביץ

צלילה חופשית לכאב

אולי לפעמים יש לכם תחושה שכאשר אני אומרת ש "הכל בראש" אני מתכוונת שהכל מומצא, או משהו דומה, ואני מצטערת שאם זה נשמע לכם מזלזל בכאב או בסבל, אבל זו לא הכוונה,

וכדי להסביר את נקודת המבט שלי אני רוצה לאתגר אתכם בשאלה:

מה לא בראש?


איזה גירוי, או תגובה, או משהו בגוף לא מווסת על ידי מערכת העצבים? אפילו ההורמונים המופרשים מבלוטות שונות ברחבי הגוף, נחשבים נוירוטרזמיטור (כלומר חומר המשפיע על פעילות מערכת העצבים) ומווסת על ידי מערכת העצבים.


אז קחו נשימה עמוקה ותנסו לצלול יחד איתי במחשבות, מה התפקיד המרכזי של המוח?

אם תחשבו על זה, מה שהמוח מנסה לעשות הוא – להשאיר אותנו בחיים. כל פונקציה עוסקת בהישרדות. אנחנו נושמים כדי לחיות, הלב שלנו דופק כדי לחיות, אנחנו אוכלים כדי לחיות, שותים, משתינים, מחרבנים, ישנים, מגרדים, חולים, ואפילו כואבים. כדי לחיות.

א-מה-מה, מאיפה המוח יודע מתי נמות?


הרי הוא לא התנסה במוות אף פעם על מנת להחליט איפה גבול היכולת שלנו. אף אחד לא ניסה להפסיק לנשום עד כדי מוות בכדי שהמוח יגיד – אה! אחרי 5 דקות מתים אז אני אאפשר הפסקת נשימה רק ל 4 דקות ושלושים שניות.


איך המוח יודע מה הגבול שלנו?

זו שאלה שהיא קצת פילוסופית וקצת פיזיולוגית, צוללים חופשיים מסוגלים לעצור נשימה ל8 דקות, זה פשוט לא אנחנו, מה ההבדל בנינו לבינם?

אני יודעת מה תענו לי, כי הם התאמנו בצלילה ואתם צודקים במיליון אחוז. אבל את מה הם אימנו? האם הם אימנו את השרירים שלהם?


הם אימנו את המוח שלהם לקבל אותות אזהרה ולא להגיב אליהם.


אז נחזור לאותה שאלה פילוסופית/פיזיולוגית, מה גורם למוח להחליט על הגבולות שלנו?

אבולוציה, הפריטים שהשכילו לנשום ולא עצרו את הנשימה לתקופה ארוכה שרדו והעבירו בגנים את הגבול הזה הלאה. הרי האדם שהגיע עד הלום הוא אורגניזם משוכלל וגאוני המצליח לשמור עלינו בחיים כ80 שנה. מדהים לא?

אבל שימו לב, יש אנשים המצליחים לפרוץ את ה"קוד" האבולוציוני ולשבור שיאים פיזיים, זאת אומרת שלא רק אבולוציה משחקת פה תפקיד. אז מי עוד? אנחנו.

הניסיון שלנו ולא רק אבולוציה של הגנים שלנו. ניסיון אישי וגם קולקטיבי. אנחנו קובעים את הגבולות שלנו.


בעקבות האדם הראשון שטיפס על האוורסט הגיעו אחרים. ברגע שהאנושות למדה שזה אפשרי, המוח הבין שהוא יכול. הרי מה ההבדל בין מה שעשה למי שלא? אימון.


אז אם כל דבר נמצא במוח, למה שזה יהיה שונה לגבי כאב? אם כאב נועד להשאיר אותנו בחיים אבולוציונית, מה המרכיב האינדיבידואלי שיש בו? כמה מהכאב שאנחנו מרגישים הוא גנטי/אבולוציוני, וכמה הוא תוצאה של ניסיון אישי או קולקטיבי?

אם תשבו ותנתחו את ניסיון החיים שלכם תוכלו לראות את ההשפעה שלו על ההחלטות שלכם בלימודים, בעבודה, בזוגיות וכמעט בכל תחום בחיים.


למה שזה יהיה שונה לגבי כאב? מה כל כך מיוחד בכאב שיגרום לו להתנהג אחרת מהפסקת נשימה ארוכה בצלילה חופשית?


כלום.



רוצים לקבל עדכונים מהבלוג שלי למייל שלכם?

הרשמו עוד היום!

purple phone.jpg
purple envelope.jpg
turqouise whatsapp.jpg

© 2019 כל הזכויות שמורות לעדי דוידוביץ׳

עדי דוידוביץ׳ -

פיזיותרפיסטית משחררת מכאב

 רמת-גן

תל-אביב

עדי דוידוביץ׳ - פיזיותרפיסטית משחררת מכאב

האתר נבנה ע״י: ענת בילינסון