מיתוס הכיפוף

אני לא יודעת אם אתם יודעים את הפרט הבא עלי אבל אני חובבת מספרים, ולאחרונה גם סטטיסטיקה. פטיש שפיתחתי בחודשים האחרונים בעקבות קריאת ספר שמאוד משפיע על חיי.

ולמה אני מספרת לכם את זה? בגלל מיתוס הכיפוף.

עדיין מגיעים אלי מטופלים עם המחשבה שבגלל שכיפוף כואב, או בגלל שבעבר נתפס להם הגב לאחר כיפוף, הכיפוף אסור. וכל זה נכון מאוד, אך המסקנה היא לא נכונה.

נניח והפעם הראשונה שנתפס לכם הגב היה בגיל 30, סתם מספר רנדומלי. והתחלת ללכת בגיל שנה (בחרתי מספר עגול כדי שיהיה קל). כלומר 29 שנה אתם על פני כדור הארץ מתהלכים על שניים כנגד כוח הכובד.

בכל יום אתם מתכופפים לפחות פעמיים בשעה, שזה כ24 פעמים ביום, שזה כ720 פעמים בחודש, שזה 8,760 בשנה (שנה מחושבת כ 365 ימים), שזה 254,040 פעמים עד שפעם אחת נתפס לכם הגב.

עכשיו, האם יתכן ש 254,040 שבהם לא קרה לכם כלום שקול לפעם אחת שנתפס לכם הגב?

האם אתם יכולים להסיק מסקנה לגבי שארית חייכם על סמך הניסיון האישי שלכם או של חבריכם על סמך הנתונים הללו?

אני לא לוקחת מכם את העובדות, נכון התכופפתם ונתפס לכם הגב ולא יכולתם לזוז, עובדה.

254,040 פעמים התכופפתם ולא קרה לכם כלום, עוד עובדה.

האם תייעצו למישהו להפסיק ללמוד כי הוא נכשל במבחן אחד בשנה האחרונה ללימודי הרפואה, הסטאג' וההתמחות? או שיפסיק לנהוג ברכב כי הוא עשה תאונה פעם ראשונה לאחר 29 שנה? או שיוותר על זוגיות בעקבות ריב ענק לאחר 29 שנים טובות?

מכיוון שאני מניחה כי התשובכם לכל השאלות האלו הן לא, אז אל תתנו לעצמכם את העצה להפסיק להתכופף. וכמו שמישהו שנכשל יהיה יותר מתוח לקראת המבחן הבא, או מישהו שעבר תאונה יהיה יותר לחוץ מנהיגה, או זוג לאחר ריב ענק יהיו יותר חשדניים אחד לשני, כך גם הגב שלכם יהיה יותר זהיר לאחר ההתקף.

זה לא סיבה להפסיק להתכופף, זה סיבה להירגע, להבין, ולהמשיך בחיים. כי לא יתכן שהתנסות אחת רעה תשנה לחלוטין את התנועה שלכם לשארית חייכם.

שבוע טוב ומלא תנועה.