מיינדפולנס

חשבתם פעם על דאגות? המוח שלנו הוא הרי מכונה לייצור מחשבות, בדיוק כמו שהכליות מייצרות שתן והקיבה מעכלת מזון, המוח מייצר מחשבות.

אצל פעוטות המחשבות הם "מה זה?" או "פרח!"

אצל מבוגרים הם יותר לכיוון "אוי שחכתי" או "לא לשכוח" במילים אחרות דאגות.

דאגות למשהו שעלול לקרות בעתיד או דאגות למשהו שהיה בעבר ואנחנו קוברים את עצמנו במחשבות ומתעסקים במעגלי חשיבה אין סופים מסביב לשעון שוב ושוב ושוב.

העניין הוא שבדאגות אין טעם.

הרי מה שהיה בעבר אי אפשר לשנות, גם אם נחשוב עליו עוד מיליון פעם העבר לא ישתנה. גם אם נחפור בו עד שיצא עשן התוצאות יהיו אותן תוצאות ואם אנחנו רוצים ללמוד מטעויות אין סיבה ליותר ממחשבה אחת בנושא.

העתיד לעומת זאת עדיין לא כאן, גם אם נתכנן עד לפרטי פרטים משהו שעלול לקרות בעתיד אין לנו מושג קלוש מה יקרה, גם אם נחשוב על כל אופצייה אפשרית משהו שלא חשבנו עליו יכול להופיע (קורונה!) אז גם לעתיד אין טעם לשקוע בדאגות.

אבל אי אפשר להילחם במחשבות! הן באות לבד! אנחנו לא יכולים לעצור הופעת מחשבה.... אבל אנחנו כן יכולים לא לרוץ אחריה.

לחיות כאן ועכשיו מבלי לרוץ אחורה או לרוץ קדימה זה להראות שיש מחשבה שהופיעה ולחזור להיות כאן ועכשיו. אם מופיעה בעיה לפתור אותה עכשיו ואם היא לא ניתנת לפתור עכשיו, לפתור אותה כאשר העתיד יגיע. כי הרגע היחידי שקיים לנו הוא ה"עכשיו".

לחיות כאן ועכשיו זה אומר שכאשר נוסעים ברכב רק לנסוע, וכאשר מחשקים עם הילדים להיות איתם, וכאשר נמצאים בטלפון להיות בו. המחשבות על עתיד ועבר ויופיעו ולחזור לרכב, לחזור לילדים או לטלפון. לחזור למה שקורה בעולם האמיתי ולא למה שקורה בראש שלנו.

זה מיינדפולנס, אני יכולה לספר לכם על מחקרים שאומרים שזה אחת הדרכים הטובות שיש לשפר איכות חיים בלי שזה יעלה לכם שקל אחד. ואני יכולה שפוט להזמין אתכם לחיות ברגע הזה ולראות מה קורה כאשר אתם יוצאים מהמוח שלכם וחוזרים לחיים.