מה לכאב ולזיכרון?

מה אתם חושבים שתזכרו בעוד שנה מהתקופה הזו? אתם חושבים שתזכרו מה עבר עליכם בקורונה?

לכולנו יש תחושה חזקה שהזיכרון שלנו הוא נכון ומה שאנחנו זוכרים הוא אמת, אבל זה בוודאות לא המצב,

שהרי אם היינו זוכרים את כל הפרטים המוח שלנו היה מבזבז מלא מקום, היינו צריכים לזכור כל שנייה באירוע ולא רק נקודות בזמן - החתונה היתה נהדרת והשימלה של הכלה היתה מדהימה. אולי אנחנו אפילו נזכור את אבא של החתן שהחליק על הרצפה ברחבת ריקודים. אבל אנחנו לא נזכור איך הגענו, את התור לשירותים, את מי שעמד בכניסה וחילק לנו את הכרטיסי ישיבה ואת מי שישב בשולחן לידנו.

וזה למה? כי המוח זוכר רק קווי מתאר כלליים של האירוע, אבל מה קורה במקרה של פוסט טראומה? פרטי האירוע שממשיכים לעלות ולצוף לפרטי פרטים. גם בפוסט טראומה הזיכרון הוא לא מושלם והוא מכוון לפרטים ספציפיים ולא אחרים, למשל, הסכין שהונח על הצוואר או אקדח על הרקה אבל מה לבש התוקף או מה היו תווי הפנים המדויקים דווקא נשארים לפעמים מחוץ לתמונה. זו גם הסיבה לפעמים מדוע קשה לתפוס את הפושעים שכן גם בפוסט טראומה יש היזכרות מאוד אישית בפרטי האירוע ספציפיים .

אבל למה אני מספרת לכם את זה בכלל? איך זה קשור לכאב? לכל אחד הסובל מכאב מתמשך יש סיפור אתו הוא מגיע, אוסף של זיכרונות שמלווים אותו בזמן שהוא סבל, חודשים, שנים. גם הזיכרון הזה הוא לא "נקי", והוא מלא בהטיות המוח המיוחדות לו. לפעמים חלק מתהליך ושחרור מכאב הוא הבניית סיפור חדש, חיפוש אחר זיכרונות אחרים, הצלחות, ויצירת נרטיב חדש ממנו יוצאים למסע חדש.

כי אנחנו לא מושלמים, אבל אם נשכיל להבין את ההטיות שלנו נוכל לשנות את הדרך בה אנחנו מתנהגים.