מה הכוח על שלי?

יש אנשים שהם פשוט כישרוניים, זה כאילו הם נולדו עם היכולת מיוחדת, הם התחילו לנגן לבד בגיל 3, או רקדו בסלון עם החיתול, או לימדו את עצמם לקרוא בגיל 4.

יש כאלה אנשים.

אני לא אחת מאלה.

אבל האם זה אומר שאני לא יכולה ללמוד לנגן? או לרקוד או לקרוא?

ברור שאני יכולה!

כאשר אני אלמד אני אפתח אזורים במוח שלי שקשורים לפעילות הזו, נכון? בנגינה אני אפתח את השמיעה שלי, בריקוד אני אפתח את התנועה שלי, בקריאה אני אפתח את האזור השפתי שלי.

זה כישרון שיש לכולנו, ללמוד.

ואם תשאלו אותי מה הsuper power שלי, זה היכולת ללמוד. ואני מזמינה אתכם לחלוק איתי אותו, נהיה ביחד משפחת סופר על!

אם אנחנו יכולים ללמוד, בכוונה תחילה, יכולות כמו שמיעה, תנועה, ושפה. למה שלא נוכל ללמוד חשיבה שונה?

אם המוח שלנו למד ותרגל כאב, מה יפריע לנו לתרגל את הפעולה ההפוכה, חיים ללא כאב? (יום אחד אני אצטרך להמציא לזה מילה)

אל תגידו לי שכאב זה אחרת, מה ההבדל בין כאב לבין שמיעה? שתיהן פעולות עצביות שקורות כתוצאה מגירוי של מערכת העצבים והן בסיסיות בתפקוד המוח, אנחנו נולדים עם שתיהן.

אנשים שלומדים צפרות מחדדים את הראייה שלהם לרמה של זיהוי איזה נשר עף בשמיים מעליהם במרחק אדיר, מה ההבדל בין כאב לבין ראייה? אדם הלומד להיות יינן לומד להבדיל בדקויות עדינות של טעמים וריחות, מה ההבדל בין ריח לבין כאב?

עכשיו שגרמתי לכם לעצור שנייה ולחשוב, רגע, אולי יש משהו בדבריה.

השאלה הבאה שנשאלת היא איך לומדים לשחרר כאב?

איך מלמדים את המוח להגיב אחרת?

אני אשאל אתכם בחזרה איך לומדים לנגן בפסנתר? איך לומדים לרקוד?

הולכים לאיש מקצוע שזה תפקידו ללמד אתכם, אבל אל תגידו אי אפשר לשנות משהו כל כך בסיסי בתפקוד המוח שלנו, כי מה יותר בסיסי משמיעה, ראייה, חוש ריח, ותנועה? אפשר לשנות את המוח, רק צריך לדעת איך.

ואתם יודעים מה החלום שלי?

החלום שלי שכולם ידעו את זה, שהמוח זה דבר גמיש, גם בכאב.