מהירות התקבעות מחשבה

לפני שלוש שנים בערך ראיתי בעייני את מהירות התקבעות של מחשבה,

נטע הייתה בחוג טיפוס ובזמן שחיכינו לה הלכנו לפארק הצמוד שבקצהו הרחוק היה גן שעשועים,

לביא היה אז תינוק בעגלה, וצעדתי אתו לאט בדשא הפארק,

שחר, שהיה אז בן 5 רץ לפנינו בשמחה לכיוון הגן שהכיר מביקורים קודמים שלנו,

בעודי הולכת לאיטי ראיתי מרחוק שני כלבים גדולים מזהים את שחר ורצים לקראתו,

שחר הבחין בכלבים והחל לברוח מהם,

הם כמובן ראו בכך משחק והחלו לנבוח ולרוץ אחריו,

עכשיו תתארו לכם אותי עגלה ביד רצה אתה על הדשא צועקת לשחר שיעצור,

שחר מצידו מגביר מהירות, ואני מנסה בכל הכוח להגיע אליו לפני הכלבים, ללא הצלחה,

בסוף הוא נתקל בגדר הפארק (מזל שלא היה כביש) והסתובב מבועת להסתכל על שני הכלבים שעמדו מולו מכשכשים בזנב בשמחה ונובחים,

וזהו, שם נוצר הפחד תוך כמה דקות,

שלושת המבוגרים, אני ושני הבעלים הגענו דקה אחרי, אבל זה היה מאוחר מידי,

שחר למד לפחד מכלבים,

ההמשך הוא כרוניקה של בעיה ידועה מראש, וגם הטיפול בה ברור,

הוא לא הסכים ללטף את הכלבים האלה כאשר הבלגן נרגע, הוא לא הסכים להתקרב לכלבים תקופה ארוכה,

אבל מתי שהוא, הוא כבר הפסיק להתחבא לי מאחורי השמלה (המטפורית כמובן), והסכים להסתכל עליהם, לעלות איתם במעלית, אם הם היו מספיק קטנים, לגעת בהם,

והיום הם לא מפריעים לו.

להתגבר על פחד לא אומר להימנע ממנו, הוא דורש להיפגש אתו, ואלי בסוף תגדל ידידות, ואולי לא,

אבל הימנעות, היא אף פעם לא התשובה.