מגרות

הראש שלנו מלא במגרות, ובכל אחת מהן יש סיפור, משהו שקרה לנו,

זיכרונות,

מראות, ריחות, מילים, צלילים, תחושות, רגשות,

חלק מהמגרות נפתחות כל הזמן, היום הראשון שהילד נכנס לכיתה א', השפה שאנחנו משתמשים בה, מקום העבודה שלנו,

וחלק מהמגרות מעלות אבק, נצטרך להתאמץ בכדי למצוא אותן, שיעורי הבית שקיבלנו בכיתה ו', הכלב שנבח עלנו בדרך לחוג ציור, החבר שהיה לנו בגן חובה,

ככל שאנחנו פותחים את המגרה שוב ושוב אנחנו מכניסים אליה עוד עוד דברים, למשל את הצוות החדש שהצטרפנו אליו בעבודה, את עמדת העבודה המשותפת שלכם, את התפקיד החדש שקבלתם, את מכונת הקפה ששדרגו אתכם איתה, את הריח שמגיע מהים בבריזה של אחר הצהריים.

ככל שתשתמשו במגרה היא תגדל ותתמלא.

המגרה המעלה אבק... היא תלך ותצטמצם, עוד ועוד פרטים ייעלמו מהזיכרון ותצטרכו תמונות על מנת להזכיר לכם.

אף אחד מהמגרות לא תעלם, אנשים שעוברים אירוע מוחי פתאום נזכרים באירוע מהילדות, בשפה שהם לא התמשו בה שנים, כאשר חוזרים לבית שבו גדלתם כילדים זיכרונות עולים.

הכל שם בתוך הראש שלנו,

וזה התפקיד שלנו לבחור, אילו מגרות אנחנו רוצים להגדיל ואלו לסגור