למה כואב לי?

למה כואב לי? למה זה התחיל?

זו שאלה שנשאלת אצלי בכל פעם, אני לא חושבת שאני יכולה להיזכר במטופל אחד שלא שאל אותי את החידה הגדולה – למה?

אבל בכאבים כרוניים, הלמה? לא חשוב

ברור שיש איזה שהוא למה, הרי משהו התחיל את הכל. אבל מה הרלוונטיות של אותו למה שהיה נכון לפני 5 שנים? איך זה משנה מה התחיל את הכל לפני 20 שנה?

ואני מבינה, אני יודעת שה-"למה?" הוא דרך אחרת להגיד לי – בבקשה תספרי לי מה גרם לזה כדי שאני לא אעשה את אותה טעות שוב, תגידי לי איך אני יכול להימנע מהחזרה של הכאב.

אבל כל תשובה שתעלה על דעתי, כל רעיון, כל השערה תהיה בדיוק זה, השערה בלבד. אין שום דרך לדעת את התשובה הנכונה.

כי גם אם ההשערה היא פריצת דיסק, יש אנשים אחרים שמסתובבים עם פריצת דיסק ללא כאב, מה ההבדל ביניכם לבינם?

גם אם ההשערה היא תאונת דרכים, יש אנשים שעברו תאונת דרכים ומסתובבים ללא כאב, מה ההבדל?

ולא, אין שום דבר מקולקל אצלכם, פשוט, לפעמים אין תשובות, רק השערות, והשערות הן... רק השערות.

אז איך פותרים כאב ללא "הסיבה"?

כאשר לא מחפשים את הגורם שהתחיל את הבעיה לפני 20 שנה אלא את הגורם ששומר עליה היום, מוצאים את תחילת העבודה.

כי יש לנו התנהגויות שתורמת לכאב היום, אולי אנחנו לא זזים, אולי אנחנו עובדים יותר מידי, אולי אנחנו מפחדים, אולי... לכל אחד יש את הסיבה שתורמת לכאב היום. ואת זה אנחנו משנים.

נכון, יש תחושה פנימית מאוד בסיסית שרוצה להבין, לדעת מה הסיבה, אבל להסתכל אחורה על הסיבה לכאב הוא כמו לנסות להבין למה יש לנו פנצ'ר בגלגל, כאשר מה שצריך לעשות הוא להחליף גלגל ולהמשיך לנסוע.

מה הבעיה היום? מה עוצר אתכם היום מלחזור לחיים מלאי משמעות, כאשר תענו על השאלה הזו תפתח בפניכם הדרך להתחיל לנוע, וכאב הוא לא חלק מהתשובה הזו.