top of page
עדי דוידוביץ

כמה זה נפוץ

עד כ 25% מהאוכלוסייה סובלת מדיכאון,

לכ 9% מהאוכלוסייה יש מחשבות על התאבדות,

כ10% מהאוכלוסייה סובלת מתחושת בדידות,

כ18% מהאוכלוסייה סובלת מחרדה,

והמספרים עולים כל שנה.

לאף אחד אין בעיה לשבת ולספר גב שנתפס לו, על הסכרת שהופיעה מוקדם, על דלקת הפרקים שמצאו אצלו, האולקוס, יתר לחץ דם, סרטן,

אבל כמה אנשים מספרים על מחשבות אובדניות שיש להם, על הדיכאון, על תחושת הבדידות שמלווה אותם, על הפחדים שמפריעים להם לתפקד?

כאילו חברתית מותר לנו להיות חולים רק בחלק מהמחלות, וחלק אנחנו צריכים להשתיק, אלו מחלות מבישות.

אתם יודעים מה התוצאה של ההשתקה החברתית הזו, הבושה?

חוסר טיפול, אנשים שלא מעזים להושיט יד לעזרה, מתביישים לספר לרופא המשפחה, מתביישים ללכת לאיש מקצוע.

במקרה הטוב, זה יסתיים בחיים באיכות נמוכה יותר,

במקרה הרע, במוות.

ואתם יודעים מה יקרה אז? שוב השתקה חברתית, אם אנשים מתים מסרטן, מספרים את הסיפור שלהם, אם אנשים מתים מדיכאון, משתיקים את הסיפור.

כאב, דיכאון, מחשבות אובדניות, בדידות וחרדה, הם חברים טובים. אבל בדרך כלל רק באחד מהם ניגשים לטפל, על השאר שותקים או מדחיקים.

זה לא בושה לסבול, כאב הוא כאב, גם אם הוא גופני וגם אם הוא רגשי.

אם אתם צריכים עזרה, בבקשה תיגשו לקבל אותה. כי כל בעיה היא לגיטימית.

*** נכתב בעקבות שיחה עם מטופלת שמטפלת רק במה ש"רואים".



53 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


רוצים לקבל עדכונים מהבלוג שלי למייל שלכם?
הרשמו עוד היום!

תודה! העדכונים מהבלוג שלי יגיעו ישירות לתיבת המייל שלך

bottom of page