כאשר המוח טועה בתשובה

אתמול הגיע אלי בחור צעיר ומיואש. הוא אמר לי שהוא מבין מה אני רוצה לעשות, להרגיע את המוח שלו, אבל הוא רצה לדעת איך אני עושה את זה לפני שהוא מתחייב לטיפול. ניסיתי להסביר איך המוח פועל, ואיך הוא יכול לירות אותות כמו באזעקת שווא. והוא, הבחור החכם, אמר שאת כל זה הוא מבין, הוא למד את כל זה באוניברסיטה הוא יודע איך זה עובד. אבל איך אני עושה את זה?

ובאותו הרגע לא ידעתי מה לענות לו, כי יש מלא דרכים והשאלה הזו הציקה לי כל הלילה ויש לי עכשיו את התשובה (אגיד לו אותה במפגש הבא). פוירשטיין לימד אותי, פרופסור פוירשטיין היה פסיכולוג חינוכי שלא חיפש מה היה לא בסדר עם הילד, הוא לא ראה פתולוגיות, הוא ראה הזדמנויות ללמידה.

אתם מבינים? אם ילד עונה תשובה לא נכונה במבחן זה לא בגלל שהילד טיפש, הרי הוא כתב תשובה, הוא פשוט הבין אחרת את השאלה וענה בדרך שבה הוא חשב שהיא התשובה הנכונה. כאשר הוא קרא, הוא הבין משהו אחר.

הסוד הוא להבין מה הילד הבין, איך הוא אוסף נתונים, מה הוא קרא, ומה הוא מבין מהשאלה, כלומר, לחפש מה שונה בדרך החשיבה שלו לעומת מה שציפינו.

הלמידה מפוירשטיין שינתה לי את דרך ההסתכלות כמטפלת וכאדם בכלל, במקום לחפש את הרקמה הפגועה, או את הפתולוגיה, לחפש מה הדרך בה המוח בוחר לפעול עכשיו.

וכמו שפוירשטיין משנה לילדים את איסוף הנתונים ואת פרוש המידע, כך גם אני עושה, מלווה אנשים לשנות את איסוף הנתונים ופרוש המידע של המוח שלהם לגבי סכנה.

כי המוח לא עושה לנו את זה בכוונה, הוא לא מייצר כאב כדי לעצבן אותנו, הוא מייצר כאב כי הוא עדיין חושב שיש סכנה. והוא חושב שיש סכנה כי משהו בתוכו עדיין יורה אותו אזהרה.

כאשר ילד פותר שאלה, המוח שלו אוסף מידע ומחליט מה התשובה הטובה ביותר. באנשים כאובים התשובה של המוח היא – כאב.

אם נלמד אותו לאסוף מידע אחרת ולפרש מידע אחרת, הוא ייתן לנו תשובה שונה.