כאב זו לא הבעיה

אתם יודעים מה הבעיה? שכאב זו לא הבעיה,

הבעיה היא שאתם לא חיים את החיים שאתם רוצים,

מישהו החולה בסכרת, מחלה שדורשת טיפול רצוף, יכול לסבול או לא מההשפעות של המחלה. ההשפעה שלה על החיים של החולים תלויה בהם.

למה אני מתכוונת? אם המחלה לא עוצרת אתכם מלהגשים את החלומות שלכם היא פשוט עוד משהו שיש לכם כמו קרחת או פלטפוס, משהו שיכול לקרות עם הזמן אבל לא משבש לכם את החיים.

אני יודעת שכאב זה לא אותו דבר, אבל האם זה באמת כל כך שונה?

מה יקרה אם תהפכו את הכאב לחלק מהחיים שלכם ולא העיקר, מה תעשו בכל הזמן הזה שיהיה לכם כאשר תפסיקו ללכת לרופאים, למטפלים ולטיפולים?

מה יקרה כאשר תשומת הלב שלכם לא תתמקד בניסיון הזה למגר את הכאב אלא בהתרכזות בחיים הרגילים?

מה קורה כאשר לא מתרכזים בקושי? כאשר לא מחזקים את השלילי?

אתם יודעים את התשובה,

הקושי קטן, השלילי מצטמצם, והחיובי גדל,

ויתכן כי הכאב לא יעלם לגמרי, אבל כאשר הוא לא יפריע לכם לעשות מה שאתם רוצים, האם הוא באמת יהיה כזו בעיה?

ששואלים אותי "אז מה את עושה?" אני דואגת שכל אחד ילך במסלול חיים שהוא בוחר בו, לפעמים אני אפילו עוזרת לבחור אותו מחדש, והכאב? הוא יעזוב כאשר המוח יבין שהוא לא העיקר.

כאשר מתרכזים בטוב, הטוב גדל.

או כמו שמטופל שלי אומר "בכל מקרה כואב לי, אז לפחות שאהנה"