כאב וויז

אתם יודעים מה מיוחד בוייז? הוא לא כועס על עצמו שהוא טועה "אוי איזה אידיוט הייתי שבחרתי בדרך הזו יש פה עבודות בכביש שלא ידעתי עליהם, כמה אני טיפש" וייז לא מתאבל על הזמן שבוזבז "כמה נסעתי עד עכשיו, איזה בזבוז של זמן, לו רק הייתי יוצא לדרך חצי שעה מוקדם יותר" הוא גם לא אומר לעצמו "לו רק הייתי טוב יותר אז הייתי מצליח יותר"

וויז לא כועס על מה שלא נמצא בשליטתו, הוא לא מתאכזב מעצמו כאשר הוא טועה, והוא גם לא מצטער שהוא לא תוכנה טובה יותר, כי הוא מה שהוא והוא עושה הכי טוב שהוא יכול ברגע בזמן שהוא יכול.

וויז גם לא מסתכל אחורה, הוא תמיד מחשב מאותו רגע קדימה, הוא לא מתעסק בעבר ובמה הוא לא הצליח בפעם הקודמת, העבר עוזר לו לתכנן יותר טוב לעתיד אבל הוא לא קובע לו את העתיד.

וויז גם לא מתעצבן כאשר דברים משתנים סביבו כי אין לו דרך להשפיע עליהם, הוא רק מתאים את עצמו לסביבה. הוא לא יכול להזיז תאונה כאשר היא מופיעה מולו, הוא יכול רק להתאים את הציפייה שלו לזמנים.

אנחנו צריכים להיות קצת כמו וויז, לקבל שגם אם תכננו מסלול מדויק לעתיד שאנחנו רוצים, יהיו מכשולים בדרך ותפקידנו להתאים את הזמנים, או לשנות מסלול, אין טעם לכעוס על הדרך. אין טעם לכעוס על עצמנו על מה שאיננו בשליטתנו, ולסלוח לעצמנו כאשר עשינו טעות, ולהשתמש בעבר כדי ללמד אותנו ולא בכדי לעצור אותנו.

ולא משנה מה תכננו חשוב לזכור, שיש הרבה דרכים להגיע למה שחשוב לנו.