טעויות אנוש

אני חושבת שאחת הטעויות הכי נפוצות שאני פוגשת בקליניקה היא האמונה שהמוח שלנו הוא מושלם,

היכולת שלנו להמציא דברים ולדמיין ולחשב היא מופלאה,

תחושת ההתפעמות הזו לנוכח היכולות שלו נותנת את התחושה של מושלמות,

שאם אנחנו לא מצליחים בתרגיל מסוים במתמטיקה אז זה בגלל שלא למדנו מספיק או שאנחנו לא מספיק חכמים ואנחנו לא לוקחים בחשבון שלמוח עצמו יש מגבלות, גדולים.

אבל המוח שלנו יכול להיות מאוד טיפש,

הוא התפתח אבולוציונית על תגובות מאוד בסיסיות,

למשל החיפוש אחר אוכל, כאשר אנחנו נחשפים לריח של אוכל אנחנו נתחיל לרייר,

זה היה מעולה כאשר חיינו במערות ואוכל היה מצרך נדיר, אבל היום שבכל פינה יש לנו מאפייה זה לא בדיוק עוזר.

או תגובות הגנה, כאשר אנחנו נחשפים לגורם מאיים ואנחנו נגיב בתגובות סטרס,

זה היה מעולה כאשר נפגשנו עם אריה בסוואנה וחיינו היו בסכנה, אבל היום איום יכול להופיע בטלוויזיה ובעיתונות, שלא לדבר על פייסבוק...

אז אנחנו ממשיכים להאמין למוח שלנו כאילו הוא עושה עבודה נאמנה ונכונה לשמור עלנו, אנחנו מקשיבים לקולות הפנימיים שלנו שמנהלים אותנו ונותנים לנו "תחושת בטן" של רעב, פחד, כעס וכדומה,

מבלי לקחת בחשבון, שהמוח הזה, חביב, מופלא ככל שהוא יהיה, הוא גם עתיק,

אז מה עושים?

אני לא מבקשת מכם לא לפחד כאשר אתם נחשפים לאיום או להפסיק לאכול כאשר אתם מתחילים לרייר. זה בלתי אפשרי.

אני כן מציעה לכם לפקפק במחשבות שלכם לפעמים, ואם הן לא עוזרות פשוט להמשיך