אם נראה מישהו מדלג ברחוב יתכן נחייך, יתכן נתעלם, אבל בטוח נמשיך הלאה,
אם נראה מישהו רץ ברחוב עם מבט של אימה בפניו נסתכל מסביב בפחד ונחפש סכנה,
אם לאדם הזה יצטרפו עוד כמה אנשים מבוהלים הרצים מאותו כיוון אנחנו נעצור ולא נמשיך לאותו כיוון,
כי יש לנו תכונה מולדת, לפחד.
אנחנו יצורים חברתיים הלומדים מהסביבה, אין טעם שכל אחד יעשה את אותה טעות אם אנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני, נכון?
אז כמו שאנחנו יכולים ללמוד שפה, ותנועה, אנחנו יכולים ללמוד סכנה,
למה? כי זה טבוע בגנים שלנו.
אחרי שהסרט צ'אקי יצא היו הרבה מאוד ילדים שפחדו מבובות, כי אנחנו יכולים ללמוד פחד, לא רק מהתנסות אישית.
קבוצה של אנשים מבוהלים רצה מאותו כיוון אומר שמשהו קרה, שריפה, פיגוע, משהו שאנחנו צריכים להישמר ממנו.
קבוצה של אנשים הסובלים מכאב יכולה גם ללמד אותנו, שיש סכנה ואנחנו צריכים להישמר ממנה.
כמו שיכולה להיווצר בהלת המונים ממישהו שצועק שריפה על שריפה שלא קיימת, יכולה להיווצר בהלת המונים ממישהו שאומר שיציבה לא זקופה היא מסוכנת, שישיבה היא מסוכנת, או שריצה היא מסוכנת.
והמוח לא צריך הרבה בכדי לייצר כאב, כל מה שהוא צריך זה לחשוב שיש נזק פוטנציאלי על מנת שיכאב.
אבל, עכשיו מגיע המקום שלנו, לבדוק את המוח שלנו ולא לקבל כל החלטה שלו כמובן מאליו.
לא, לא כל מה שאומר לנו המוח הוא נכון, יש מלא החלטות שלנו שאנחנו היינו רוצים שיהיו אחרת למשל היינו רוצים להצליח בדיאטה, להפסיק לעשן, להתמיד בפעילות גופנית, להתחיל את הפרויקט שאנחנו חולמים עליו, אבל המוח הזה מעכב אותנו.
בכאב, יתכן והמוח הזה מגביר את הסבל שלכם, לפעמים פשוט צריך להרגיע אותו, כי זה כל מה שזה, פחד מנזק פוטנציאלי שלא באמת קיים.
Комментарии