מכירים את זה שאתם מחליטים שמחר יקרה משהו חדש, שתעשו איזה שהוא שינוי. אתם מלאים במוטיבציה לעשות שינוי והחלטות של מה הייתם רוצים לעשות וכאשר מגיע הרגע מתחילים התירוצים.
"קר בחוץ" "אני רעבה" "הלכתי לישון מאוחר" "אני עייפה" "זה לא הזמן הנכון" ועוד. כל המשפטים האלה שאנחנו אומרים ומרגישים רגשות אשם עליהם אחר כך.
אבל אני חושבת שאתם לא הוגנים כלפי עצמכם, אתם החלטתם לקבוע מה יעשה אני העתידי שלכם מבלי לקחת בחשבון שהוא יהיה עייף כי הוא הלך לישון מאוחר בלילה, או שזה ממש לא הזמן שבא לו לעשות את מה שהאני העבר שלו החליט שהוא רצה שהוא יעשה. כאשר אתם מחליטים בשביל מישהו אחר (האני העתידי שהוא אתם) אתם מייעדים אותו אי הצלחה ולתחושה של כישלון.
שהרי אם מה שביקשתם היה פשוט לעשייה, האני העכשווי היה עושה אותו לא? אם היה קל לצאת לעשות ספורט הייתם עושים את זה עכשיו ולא הייתם אומרים מחר. אם להפסיק לאכול סוכר היה פשוט הייתם מתחילים מהביס הזה.
אילו שינוי היה קל כולם היו קפטן אמריקה.
להפיל את האחריות להצלחה על האני העתידי זה הכי קל, זה כמו להגיד – הוא יעשה את העבודה שאני צריך עכשיו. הוא יכין את הסמינריון לאוניברסיטה, לא אני, אני רואה היום נטפליקס או יוצא עם חברים לפאב, הוא יעשה את זה מחר.
אני בטוחה שאתם אומרים עכשיו – אבל האני העתידי הזה הוא אני, זה לא נכון. אני העתידי שלכם לא ישן טוב בלילה, קר לו בבוקר, אין לו כוח ללמוד והוא מרגיש שזה לא הזמן הנכון לו.
אני לא שופטת אתכם, אני רק מבקשת שאתם לא תשפטו את עצמכם (את האני העתידי שלכם). אם אתם רוצים לעשות שינוי ולקבל החלטות עשו אותן לרגע הזה. כי הרגע הזה הוא היחידי שקיים. ויום אחד אולי תהיו עכשיו האדם העתידי הזה שאתם רוצים להיות.
אם אתם רוצים לעשות שינוי, תעשו אותו ברגע הזה.
コメント