כאשר אני שואלת אנשים איזו פעילות הם עושים אני לא אוהבת לקבל את התשובה
"אני עושה פילאטיס/שחייה/יוגה טיפולית בשביל הגב שלי"
זו תשובה ממש גרועה מבחינתי.
כאשר אנחנו עושים משהו שהוא לא מתוך הנאה, משהו שבסופו אנחנו לא מחייכים מאוזן לאוזן,
משהו שאנחנו מחכים לו במהלך היום ומתעצבים שהוא מבוטל,
אנחנו צריכים להשתמש בכוח רצון כדי לתחזק אותו, וכוח רצון... לא מחזיק מעמד הרבה.
תחשבו על כל האנשים שעושים דיאטה לקראת החתונה, מה קורה להם אחר כך,
או אנשים שמפסיקים לעשן סביב הריון ולידה,
או אנשים שלומדים למבחן בנושא שהם לא אוהבים, מה קורה לידע אחר כך?
כל דבר שאנחנו עושים לא ממקום של הנאה, לא מחזיק מעמד.
פעילות גופנית זה לא משהו שצריך לעשות כאשר כואב הגב ואז מפסיקים, כמו כאשר יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה 10 ימים וזהו.
פעילות גופנית צריכים לעשות כי תנועה היא חשובה, לכל החיים,
מה הסיכוי שמישהו יתמיד במשהו לכל החיים... אם הוא לא נהנה ממנו?
אעזור לכם אפס.
אז מה עושים? משנים
מחפשים משהו שעושה לכם טוב בנשמה וזה לא משנה אם זה ריקוד על עמוד או טאיי צ'י,
מבקשים מהמורה לתת לכם תרגילים שנראים לכם כיפיים יותר,
מבקשים ממישהו שאתם נהנים לבלות במחיצתו להצטרף אליכם,
פשוט מייצרים מצב שאתם מחכים להגיע לשיעור, ולא כדי להרגיע את הכאבים, אלא בכדי להנות.
Comments